2007-01-09
אין שום דבר עדין או מתחשב בלהקה הגרמנית Fatal Embrace, החבר'ה האלה עושים את הט'ראש המהיר, האלים והגס ביותר שניתן להעלות על הדעת. אם אתם מחפשים מלודיה או יכולת נגינה ווירטואוזית כדאי שתמשיכו הלאה, האנשים האלה לא באו לשעשע אף אחד, הם באו לשחוט את עולם המוזיקה ולעשות את זה מהר וברוטאלי, זה אולדסקול חסר התחשבות שכל מי שלא מסכים איתו כדאי שיזוז מהדרך.
הלהקה התחילה דרכה ב- 1993 בשם Nosferatu וזה אלבומה השלישי, מכל הבחינות, נראה כי הם לא התאוששו משנות התשעים המוקדמות, ובמיוחד לא משנות השמונים. את ההשראה שלהם הם לוקחים מאבות הט'ראש, להקות כמו
Venom,
Kreator ו-
Sodom המוקדמים, וגם לא מעט מלהקות גרמניות אחרות כמו
Assassin ו-
Necronomicon הוותיקות. בגדול זה אומר שירה גסה ומחוספסת שנשמעת כמו גרסא יותר ברברית של
Destruction, ומוזיקה שלא יורדת ממהירות רצחנית 90% מזמן האלבום.
שני השירים הראשונים, החל מ- Born In Blasphemy, לא מבזבזים את הזמן הקצר שניתן להם, ריפים מהירים ומהירות תיפוף ברוטאלית, זה אכזרי וחסר פשרות, וזה עובר מהר. השיר השלישי – Don’t Sacrifice My Soul נותן לבסוף קצת צבע שונה, גיטרות נקיות לפתיחה ומקצב ביניים מואט, יש בזה משום תחושה של בלאק מטאל, קודר במיוחד.
הלהקה ממשיכה במקצב האחיד במשך רוב האלבום לאחר מכן, חוץ משיר שמונה ששוב מאט קצת את הקצב. שיאים הם שירים כמו Storming In My Mind, 2 דקות בערך של רצח מוזיקלי מוקלט, אין פה שום מחשבה או מלודיה, רק עצבים טהורים.
למי שלא הבין – מי שמחפש מלודיה או יכולת נגינה יוצאת דופן כדאי שיזוז לאנשים האלה מהדרך – הם באו לרצוח אוזניים, לא להנעים את זמנן, זה יתאים לאוהבי ט'ראש-בלאק, כולל את אוהבי הרטרו האמיתי, וכל השאר כדאי שיכסו את האוזניים בזמן שזה מתנגן, עור התוף עלול להתנגד.
אלון מיאסניקוב
