2007-01-06
להקת המטאל המלודי הגרמנית הזאת עושה משהו שנעשה כבר אלפי פעמים בעבר - מטאל מלודי, כבד, שופע קלידים ומלא מלודיות קלות, מהסוג שכל כך הרבה להקות גרמניות אחרות עוסקות בו. מי שאין לו התנגדות לז'אנר הזה ימצא פה יופי של אלבום מטאל מלודי וטוב, מנוגן היטב, שלא מנסה להיות משהו שהוא לא, ובעיקר בגלל זה הוא עובד כל כך טוב.
אחרי האינטרו קלידים המתבקש הלהקה פורצת עם Ride The Phoenix, וזה בדיוק כמו שנשמע משם השיר, סוג של פאוור מטאל מלודי וגרנדיוזי, לא מתוחכם במיוחד, אבל עם יופי של יכולת נגינה, שירה גבוהה עם מנער מכובד, ופזמון קליט. למי שאוהב
Edguy יהיה פה בדיוק את מה שהוא מחפש, השיר הזה הזכיר לי אותם במשך רובו, וזו בהחלט מחמאה ללהקות מטאל מלודי מבחינתי.
השיר שאחריו, Praise The Lord, נשמע כמו שיר הטפה נוצרי אופייני, אבל בעצם הוא קורא בדיוק לדבר ההפוך – לעזוב את הדת המאורגנת ולמצוא את האלוהים שלך בעצמך, מוזיקלית זה הארד רוק מלודי אך עם זאת כבד ששוב הולך על פשטות ובגלל מזה מצליח לעבוד טוב.
אחד מהצעדים הפחות מוצלחים הוא השיר See The Light, אני שונא בלדות באופן כללי, והשיר הזה הוא אחד מאלו, אמנם זה מתבקש בז'אנר אבל אני לא סובל את זה. למזלי, הלהקה מתקנת את הרושם עם השיר Never Surrender, שנותן שוב בראש במטאל מלודי כבד מוצלח, אחלה ריפים, אחלה נגינה, זה אולי שניצל גרמני מלא שמן, אבל הוא פריך וטעים בכל זאת...
אם אתם מבינים לתוך מה אתם נכנסים עם האלבום הזה, ואת זה אתם מחפשים, אז אתם על הגל, למי שלא אוהב מטאל מלודי רטרו, שיעבור הלאה, אבל למי שכן רוצה לשמוע כזה דבר, האלבום הזה מרגיש בוגר, כזה שנעשה ע"י אנשים וותיקים בתחום, והוא מודע לעצמו, מה שעושה אותו מוצלח מבחינתי.
אלון מיאסניקוב
