2007-01-06
אם האלבום הזה, השני של להקת הפרוג מטאל הגרמנית הזאת, מלמד אותנו משהו - זה שלפעמים הגורמים שמחוץ למוזיקה של להקה הם שיכולים להכשיל אותה בגדול. זה מתבטא בבחירה של שם ההרכב, בעטיפה של האלבום, ובעיקר בסאונד שלו.
ההרכב הזה עושה הכול לא בסדר, מלבד המוזיקה עצמה. השם של הלהקה הוא אחת הבחירות הנוראיות לדעתי ללהקת פרוג מטאל, אין שום סיכוי לנחש מה הלהקה מנגנת לפי השם המגוחך הזה. העטיפה של האלבום הוא הטעות השנייה במעלה, עטיפה כל כך מכוערת שאני לא רואה שום אדם קונה את הדיסק בגללה, ובעיקר כאלו שאוהבים פרוג מטאל, שלעולם לא ינחשו שזה מה שהלהקה מנגנת.
זאת בושה די רצינית לדעתי, בעיקר כי ללהקה יש פוטנציאל לא רע בכלל. הם מנגנים טוב, בעיקר מבחינת הקלידים והגיטרה שעושים פה עבודה מכובדת בקנה מידה מקצועי לחלוטין, יש להם חטיבת קצב יציבה מאד, וסולן עם קול מדויק ומלודי, גם אם גבוה מידי לפרקים. באלבום הזה, שהם הוציאו בעצמם, יש 8 קטעים, רובם ארוכים ומלאים בהפגנות יכולת מוזיקלית מרשימה, אבל את כל זה הם הורסים עם הבעיה השלישית – הסאונד.
אני לא רואה איך האנשים האלה, ללא ספק לא ילדים חסרי נסיון, הוציאו דיסק שנשמע כל כך רע; זה סאונד כל כך רע שהוא ממש בלתי ניתן לשמיעה, כל מה שלהקה עושה טוב במוזיקה הולך לעזאזל עם הסאונד המחריד הזה, שלו אחראי כנראה קלידן הלהקה.
חבל, יש כאן להקה שעושה משהו טוב, פרוג מטאל שלוקח את Dream Theater ומשלב את זה עם הארד רוק מסורתי יותר, והם ללא ספק יודעים לעשות את המוזיקה הזאת, אבל עם שם כזה, עטיפה כזאת, ובעיקר - סאונד זוועות שכזה, הלהקה הזאת לא תתקדם לשום מקום – וחבל. שישנו שם, ישיגו חברת תקליטים שתתן תקציב, ויתכן שצפוי להם עתיד מזהיר, לפי האלבום הזה – הם לא יתקדמו לשום מקום.
אלון מיאסניקוב
