2006-12-31
להקת המטאל המלודית הזאת, מניו ג'רזי שבארה"ב, בהחלט הרשימה אותי באלבום הבכורה הזה שלה, שילוב של פאוור ניאו קלאסי עם פרוג. האלבום מנוגן בצורה מרשימה ביותר, במיוחד ע"י שני הגיטריסטים הכישרוניים, כמתבקש בז'אנר הזה, הוא גם מופק היטב, ויוצא מרווח מסולן בשם קליי ברטון, בעל קול מיד-ריינג' חזק, עם קצה אגרסיבי. כשהוא לא מנסה לנסוק גבוה מידי הוא נשמע נהדר, ורוב הזמן הם באמת לא מנסה לדחוק את עצמו.
מוזיקלית יש באלבום בעיקר ניאו קלאסיקה מושפעת
Malmsteen, כלומר הרבה מאד לידים וריפים שמזכירים את אלבומי העבר שלו, כל זה משולב בחטיבת קצב הדוקה, במיוחד בדמות מתופף פעיל ודינמי. רוב השירים באלבום עובדים, וזה הרבה חומר כאן, מתוך 12 קטעים 9 הם שירים באורך מלא באורך ממוצע של 6 דקות בערך, והם עמוסים ברעיונות, מה שמצביע שלחברי הלהקה לא חסר חומר.
הבעיה היחידה שלהם היא כשהם מנסים למתוח יותר מידי את גבולות הז'אנר שבו הם עוסקים, הביטוי הכי רציני לחולשה הזאת הוא בשיר The Breath Of Gloria, בלדה כביכול מרגשת, שבה אפילו עושה גיחה סקסופון, בגדול אחד הכלים השנואים עלי, וללא ספק אחד הפחות קשורים שניתן להשתמש בו בז'אנר הזה.
Dream Theater עשו את זה ב Images And Words, וגם שם זה נשמע כקיטש בלתי סביר.
אין ספק שזה אלבום מרשים לחובבי הניאו קלאסי והפרוג, שני הגיטריסטים מרשימים בכל קנה מידה ויש כאן כמה שירים חזקים, אם אלו שני הראשונים, כשלשיר Distant Skies יש פזמון חזק במיוחד, ואם זה בשיר כמו Serpent I am, שהוא שילוב מדויק של יכולת נגינה טובה ושיר כבד וכתוב היטב.
זה הישג בעיקר בגלל שזה אלבום בהוצאה עצמית, הוא מנוגן היטב, מופק היטב, ואין ספק לגבי הכישרון של חברי הלהקה הזאת. האלבום הזה בהחלט יגרום הנאה כמעט לכל חובבי המטאל המלודי.
אלון מיאסניקוב
