2006-12-31
יש תבנית מאוד קבועה לצורה שבה ניגשים לדיסקים של אל "המוזר", דבר ראשון מתחילים לבדוק איזה פרודיות יש בדיסק, אחרי זה רצים לפולקה לראות מה הוא הכניס איפה, ואז מקשיבים לשירי המקור, שביניהם אפשר למצוא כמה פרודיות סגנון וכמה שירים שהם מקוריים לגמרי שלו.
הדיסק החדש לא קיבל יחס שונה אצלי, למרות שבעולם הוא קיבל מימדים הרבה יותר גדולים מאלבומים קודמים שלו, כאשר הסינגל הראשון White & Nerdy נכנס על ההתחלה לרוטציה כבדה ב-VH1 וישירות למקום החמישי במצעד העשרים הכי מבוקשים.
על תקן הפרודיות אנחנו מוצאים אתCanadian idiot (לא צריך לעבוד קשה כדי להבין את ההקשר ל
גרין דיי) שמצליח להכיל את כל הסטיגמות האפשריות על קנדים ויותר, Confessions part 3 על חשבונו של Usher - פה אל מספר לנו על כל מה ששכח ולא הספיק להכניס לשני הוידויים הקודמים שלו, פרודיית יד על הדופק עם ה- American idol האחרון Tayler Hick ב- Do I creep you out, ומבחינתי השיא פה - Trapped in a drive thru - פרודיה על השיר האפי של R Kelly, שבמשך אחת עשרה דקות מצליח לצחוק על התרבות האמריקאית בעקיפין, ולהשאיר את ה-R'nB של קלי מאחור. הפולקה גם כן לא מאכזבת עם נציגויות של Black eyed peas , Snoop dogg , Coldplay , Pussycat dolls ועוד.
הומאז'ים לא מבוטלים נעשים לאחד מגאוני המוזיקה של המאה עשרים, בריאן ווילסון של ה- Beach Boys , עם השיר Pancreas, סוג של מחווה ל-
Rage Against The Machine נראה עם השיר I'll sue ya', והמחווה הנוסטלגית לשירי הצדקה של ה- all stars משנות השמונים Don't download this song.
עד כאן פרטים יבשים. ההומור של Weird Al, הוא אותו הומור בסופו של דבר, לטעמי מוצלח, מטופש עד כדי השתנה במכנסיים, ומעביר זמן ניכר בלהיקרע מצחוק עם חברים מהטוויסטים שהוא עושה לכל מיני כוכבי ראפ והיפ-הופ שמנסים לשחק אותה קשוחים, וכל מיני סיטואציות דומות. Weird Al הוא בחור מצחיק כשלוקחים אותו ברצינות הנדרשת.
ל- Weird Al יש שתי נקודות מצוינות ששוות אזכור כל פעם מחדש, הראשונה היא, שיש לו את היכולת לכתוב מילים שעוברות את הקשת מהזויות, לטיפשיות או מצחיקות ברמות לכל שיר ויש לו את הדרך למצוא את הפרודיה החבויה בכל קטע, ולא בהכרח את הדברים הנגלים לעין בקלות. הדבר השני, היכולת שלו ושל ההרכב המצוין שלו להתחקות אחרי כל סגנון מוזיקה, לדעתי לכתוב קטע כמו Germs מאלבומו הלפני קודם (Running with scissors) שמחקה את
NIN ואז באלבום החדש לעשות קטע שמוזיקלית מובהק הוא בריאן ווילסון אבל זה לא ברמה של גניבה אלא ברמה של להבין ולהפנים את הסגנון - זה מיוחדות שלא לומר גישה כמעט גאונית למוזיקה.
מה שכן, הקטעים שלרוב מפילים את האלבומים שלו הם הקטעים המקוריים לגמרי שלו, גם פה הם קצת שנויים במחלוקת, אמנם לדעתי יש קצת מהם כך שהאלבום לא נפגע מהם, Virus alert שהוא סוג של סינת'פופ, ולא מצליח להמריא מבחינתי, ו- Stomping weasel day הוא לא לבעלי לב חלש, מה שכן, Pancreas, I'll sue ya, Close but not cigar הם אסופה של הקטעים המשעשעים יותר שיצא לי להיתקל בהם בזמן האחרון.
האלבום מגיע במארז עם די וי די, שמראה כמה קליפים מצוירים, שהם חמודים פלוס, אבל לדעתי המיוחד הוא סרטון של ההרכב באולפן, שממנו אל, משתקף כדמות מוזיקלית רצינית לחלוטין, ורואים שאינו לוקח את המוזיקה שלו בצחוק, ומשקיע בה, ומבין אותה בכל רמה אפשרית. מוזיקאי רציני שעושה הכל בצחוק .
Weird Al הוא מלך הפרודיה המוזיקלית הבלתי מעורער, הוא מצליח להצחיק עם שורות, משפטים ונושאים שרובינו לא היינו חושבים עליהם והוא מצליח למצוא את הייחוד בכל דבר. אם בא לכם ערב של צחוקים קחו את הדיסק הזה אל המסיבה הביתית הבאה שאתם נמצאים בה.
רועי פוברצ'יק
