2006-12-31
את להקת הפופ-גות'-רוק הפינית To/Die/For הייתי עוד ממליץ לאוהבי (ובעיקר אוהבות) להקות גות' רוק מלוקקות כמו
H.I.M, זה מלודי מאד, קליט, עם כל הפוזה הנכונה של להקת גות' קלילה, אבל זה בערך הכול.
הלהקה עוד התחילה בסדר, אלבום הבכורה שלהם – All Eternity היה אלבום לא רע בגדול, הקול של הסולן יאפ פראטאלו היה קצת מעצבן עם אפיו הסתום, אבל זה עבד סביר, הייתה שם גם גרסא לשיר של סנדרה In The Heat Of The Night, אחד מהרגעים היותר חשוכים של המוזיקה בעולם, אבל זה עדיין עבר כאלבום גות' רוק קליט. משם והלאה הלהקה התחילה בנפילה הדרגתית, כשהיא היה ב- 2003, כשאותו יאפ פיזר את הלהקה, רק כדי להקים אותה מחדש עם הרכב שונה לגמרי, זה בעצם סתם את הגולל על כל תקווה לחומר נורמאלי אצלם.
האלבום החדש הוא שום דבר שונה, רצף של קיטש בלתי מבוטל, במקצב גות' רוק אחיד כמעט לגמרי, ולכול האורך כולו המנוזל של הסולן בוכה ללא הפסק. הסאונד אדיר, הכול קליט, אבל זה פשוט פופ עם דיסטורשנים, צבא של קלידים, ושום דבר מעבר לזה. אפילו מעט השירים שמשנים קצת את הקצב לא מספיקים כדי לשפר את הכמות האדירה של חומר בינוני שיש כאן.
לסיום הלהקה גם נותנת עוד גרסת כיסוי מיותרת, הפעם ל
אוזי אוסבורן, בדמות השיר (I Just) Want You, שיר אדיר שלא מקבל שום דבר נוסף מהגרסא הזאת, היא לא משנה אותו כמעט, ורק הקול הסתום והמבטא של הסולן פה מצליחים להרוס גם את השיר הזה.
בקיצור, זה אולי יתאים לאוהבי ואוהבות פופ גות' בסגנון H.I.M, אבל זה לא יתאים לשום דבר אחד, וזה גם לא התאים לי.
אלון מיאסניקוב
