2006-12-28
הדרך היחידה לתאר את האלבום הזה הוא כאלבום מטאל מלודי שמכיל הרבה פוטנציאל, יכולת נגינה לא רעה בכלל וסאונד מכובד, אבל בגדול – הוא מבולבל מידי. הלהקה הזאת לא החליטה בדיוק איזה מוזיקה היא עושה, אם זה פאוור, ניו מטאל, מטאלקור מודרני או הארד רוק, בקיצור – יאללה בלאגן.
שני השירים הראשונים באלבום מפגינים את הבלגן הזה הכי טוב שאפשר, גיטרות מונמכות, מלודיות של פאוור, שירה צרודה שבאה מט'ראש, הבנתם את הראש, אין כאן שום כיוון אחד מוחלט, הלהקה פשוט לקחה את כל ההשפעות שלה, את כל המוזיקה שהיא הייתה רוצה לעשות, והכניסה את הכול לשירים שלה, עם כל הכבוד לאהבות המוזיקליות שלהם - זה לא עובד.
השיר השלישי, Another Day Nowhere , הוא בין היחידים שכן עובדים באלבום, מבוסס על ריף הארד רוקי פשוט ומלודיה טובה, וכאן לדעתי נתון הכוח של הלהקה, בהארד רוק מלודי מנוגן טוב. כל עוד הם לא מנסים להכניס תכנות מודרני או גיטרות מונמכות הם נשמעים כמו להקה יציבה שעושה מוזיקה מלודית טובה, ברגע שהם מנסים להתחכם – זה נופל.
גם In My Dreams עובד טוב, סוג של בלדת מטאל מלודית טובה, אבל שוב השיר עובר ל- Discre Puntz הבלתי מובן, עוד סלט ברוטב שלא יהיה טעים לשום חיך.
הלהקה מכילה את הפוטנציאל לעשות אלבום טוב, הם יודעים לנגן ויש כשרון שם, אבל הם חייבים להחליט מה הם - ניו מטאל, פאוור, ט'ראש... כל אחד מהסגנונות עובד בנפרד, אבל בהחלט לא ביחד, כמו שהאלבום הזה מדגים.
אלון מיאסניקוב
