2006-12-25
פשוט בלתי נתפס בעיני שהאלבום הזה, שמונה שירים שמהם אחד בהופעה, לא נולד בקטנטקי שבארה"ב אלא דווקא בגרמניה. הלהקה הזאת נשמעת אמריקאית מא' ועד ת', כולל סולן הארד רוק חזק במיוחד שנשמע יותר אמריקאי מג'ק דניאלס.
הלהקה עושה הארד רוק בלוזי, מלווה בהרבה רוק דרומי, ומלווה את הגיטרות וההגשה המחוספסת גם בנגינת פסנתר דרומית שמלווה את ההליכים, זה לא תורם המון אבל זה כן עוד פלפל בתבלין, העניין הוא שיש להם מספיק כשרון כדי להחזיק את האלבום גם בלי שום תוסף אחר. הבעיה היחידה כאן היא הסאונד, שבהרבה אלבומים לא היה מטריד אותי במיוחד, אבל בלהקה שכזאת, עם יכולת נגינה כל כך מרשימה, הוא די קושר אותם ומעכב את ההרכב.
למרות זה, האלבום מצליח, ולו בשל האנרגיה שהם מצליחים להחדיר למוזיקה. השיר הפותח – Drivin, לא מסגיר את הפוטנציאל שלהם, אבל זה שאחריו – Burn It Down כבר עובר למה שלהקה יודעת לעשות, יופי של יכולת נגינה, סולן הארד רוק שהוא אחד החזקים ששמעתי בז'אנר לאחרונה, ובעיקר – לידים מרשימים בכל קנה מידה.
החלק השני של האלבום הוא היותר טוב, כשהשיא הוא בשיר K.B.B, המנון הארד רוק אמיתי שיזכיר לרבים את Guns N' Roses, שאיתם חולק ההרכב את הגישה הפאנקיסטית שלו, מעבר לזה יש בשיר ליד לא פחות מאדיר. גם Outta My Way הוא שיר חזק, שוב, הסאונד היה אותו מעולה, אבל אי אפשר שלא להתרשם שצריך להחתים את הלהקה הזאת, ומהר. כשרון כזה צריך לקבל קהל גדול יותר.
שוב, אתם לא תאמינו שהלהקה באה מגרמניה, הארד רוק אמריקאי שכזה כבר לא עושים יותר מידי ובטח שלא בגרמניה, מומלץ לשמוע.
אלון מיאסניקוב
