2006-12-10
יש כמה מוסכמות ברורות לז'אנר הפאוור מטאל האיטלקי, תת ז'אנר מוכר וידוע בקרב אוהבי המטאל המלודי, חובה הם הריפים המהירים והמלודים, התיפוף הסופר מהיר עם הדאבל בס הבלתי מופסק, והשירה הגבוהה, כמעט נשית, שחוזרת על עצמה כמעט בכל אלבום של כל להקה בז'אנר. זה עובד עם להקות כמו
Rhapsody,
Labyrinth ו-
Vision Divine . Shining Fury הם עוד תוספת למעגל המתרחב, השאלה היא – האם זה עובד להם?
התשובה די בגדול היא – לא. הם מנגנים מרשים מאד, עם כל הסממנים שציינתי קודם, מתופף רוצח שלא יורד מהדאבל בס, גיטריסט חזק עם כמה לידים טובים מאד, וסולן עם קול גבוה, ואני מתכוון גבוה (אחד היותר גבוהים ששמעתם לאחרונה), אבל אין להם את זה איפה שזה באמת חשוב – בשירים.
השיר הראשון Another Life מדגים את כל מה שההרכב עושה לא בסדר; המהירות רצחנית, המלודיה גדולה וברורה, הנגינה מרשימה, אבל השיר לא תופס, זה נשמע יותר כמו תצוגה של יכולת נגינה משיר שמעניין או נקלט היטב בראש, מעבר לכל זה – הם לא מביאים שום דבר חדש לשולחן, זה נשמע כמו הרבה מאד להקות אחרות לפני כן.
אפילו כמה מהשירים הכתובים יותר טוב שוקעים בבינוניות של רוב האלבום, שירים כמוFast And Easy ו- The Haunting, בעלי לחנים עם רמה מסוימת של עניין, אבל שוב, זה לא זה – זה לא נתפס באוזן כמו שזה אמור להיתפס. ובנוגע לסולן, הקול שלו באמת גבוה. אני מזהיר מראש, זה עלול לעצבן כמה אנשים.
אני מניח שיהיו חובבי מטאל מלודי שכן ימצאו את האלבום מהנה, אבל אני, שדווקא כן נהנה מחלק מהלהקות בסגנון, מצאתי את עצמי מפהק לא מעט.
אלון מיאסניקוב
