2006-12-07
לפני הכול אני רוצה לומר משהו כדי להיות הוגן עם ההרכב הזה: גם אם סולן ההרכב, בן לופ, היה שר ב-
My Chemical Romance הייתי קונה את הדיסק שלהם; הבחור הזה הוא בעל אחד הקולות הגדולים, קול הארד רוק אמריקאי עם צרידות מסוימת, ביצים ומנעד סופר מרשים. הבחור הזה פשוט זורח מכישרון.
למזלי, הלהקה הזאת לא עושה אימו סרוח, היא עושה הארד רוק אמריקאי בועט, עם יסודות של גראנג' ורוק אמריקאי דרומי, וכל זה מתובל בכבדות שיותר מאפיינת את
Pantera, דבר שבא לביטוי במיוחד בנגינת הגיטרה של הגיטריסט ריי ג'י רוריק, שללא ספק שמע לא מעט מ- Dimebag בחיים שלו.
האלבום נפתח עם Suckerpunch, וכמו שם השיר מדובר באגרוף לפנים, קצר וקולע, לא מורכב במיוחד, אבל אחלה ריף מטאלי בסיסי וטוב, שירה אדירה של לופ – הכול מתקתק בלהקה באופן מושלם, זה בוגר ומהוקצע, והסאונד, שאמנם לא מלוטש ונקי לגמרי, דווקא יושב על המוזיקה של ההרכב כמו כפפה. Mud To Dust שוב החזיר קצת אלמנטים של גראנג', בעיקר בגלל הגיטרות הנקיות בבתים, אבל הפזמון מחזיר אותנו לממלכת ההארד רוק המשובח, תוסיפו למתכון איזה ליד חזק באמצע ואתם יושבים לבטחה באחלה שיר.
עכשיו, אני בדר"כ עובר לפרכוסים כשאני שומע בלדה, אבל משהו בשיר Holy One פשוט עובד, החל מהגיטרות האקוסטיות ועד שטיחי הקלידים, הקול של לופ ממשיך לצעוד בגאון בראש הלהקה, ואני מוצא את עצמי נהנה משיר שבחיים לא הייתי מתאר לעצמי שאיהנה ממנו..
יש גם קאבר בלתי צפוי, הלהקה מבצעת את Devil Woman העתיק של קליף ריצ'ארד, שיר ש-
Cradle Of Filth עשו לאבומינציה ויריקה בפני אלי המוזיקה, אבל American Motherload ממשיכים את מלאכת הקודש שהם עושים באלבום כולו ועושים את השיר הזה לשלהם.
לסיכום, הם בהחלט צריכים לנחות על חברת תקליטים גדולה, כשרון כזה לא יכול להישאר בלתי מוכר ויש לא מעט להקות חתומות שלהן רבע מהכישרון של החבר'ה האלה. אז יאללה, תתחילו להציק לחברות התקליטים, הגיע זמן לעשות משהו נכון השנה.
אלון מיאסניקוב
