2006-12-02
להקת הדום הפינית Fall Of The Idols מורכבת מחברים של שתי להקות אחרות,
Black Christ ו- Bloodsoffer, ולמען האמת זה באמת מרגיש קצת כמו פרויקט צד שלא כל האנרגיה החוצה הושקעה בו. הלהקה עושה דום כבד עם שירה מלודית, מבוססת על שני ערוצים שנשמעים כמעט כנסייתים חלק מהזמן. שירים ארוכים, בסביבות ה- 7 דקות בממוצע, ומקצבים איטיים במיוחד שהזכירו לי את early
Cathedral לפרקים. רוב הזמן, לצערי, זה פשוט לא מעניין.
השיר הפותח Sown Are The Seeds Of Doom מבוסס על ריף פשטני, הוא כבד, איטי ומלא אווירה, אבל יש לי תחושה שהלהקה יכולה הייתה לוותר קצת על אווירה למען איזו שהיא הפגנה של יכולת מוזיקלית מרשימה ולפחות במקצת. השירה די חזקה, אבל היא מתבזבזת על השיר הפשטני שלא מצליח לסחוב במעלה הגבעה - כמו שמן עם אסטמה.
יש כמה הצלות, השיר The Grand Act בנוי על ריף כמעט אתני, שהזכיר לי את
Candlemass המוקדמים, והשירה הכנסייתית דוחפת אותו יפה, יש כאן כבדות נוספת, אבל השיר לא איטי מידי, ומכיל כמה יציאות מעניינות יחסית. הלוואי וכל האלבום היה יותר קרוב אליו. לצערי, זה לא כך, השיר Ungodly Thirteen ארוך מידי, 8 דקות של דום כבד, שוב, מלא אווירה, אבל כל כך... כל כך...משעמם...
זה עדיין אלבום דום סביר, אבל הוא לא היה חייב להיות כל כך פשוט, וכל כך כבד, דום יכול להיות מעניין, והוא פשוט לא כזה במקרה הזה.
אלון מיאסניקוב
