2006-09-28
חברת התקליטים הבריטית הוותיקה Peaceville ממשיכה להוציא מחדש אלבומים משנות השמונים שאבדו אי שם בתקליטים ואי אפשר היה למצוא אותם מאז. הפעם מדובר בלהקת סלאדג'/הארדקור בריטית בשם Axegrinder, שאת האלבום הזה שלה מסוף שנות השמונים אני בספק אם יותר מידי אנשים שמעו, זה אלבום מלוכלך שיכול היה להיווצר רק בתקופה ההיא, השפעות פאנק וסלאדג' ששונות מאד מכל מה שתשמעו היום, באופן מוזר, זה נשמע לא רע.
השיר הראשון מכיל כמה ריפים אפים ומקצב דומי אפל וקודר, הסאונד הוא סאונד שנות 80 שהיום היה קשה מאד לשחזר, מבעד לערימת הליכלוך דווקא ניתן לשמוע שחברי הלהקה ידעו לנגן, צריך לחפור אבל זה שם. הכול במוזיקה של הלהקה משתלב למשהו קודר מאד, משהו מהגישה שלהם מגיח מבעד למיקס.
שירים כמו Life Chain הזכירו לי מאד את מה שלהקות אחרות מהתקופה, כמו Doom, נהגו לעשות, הארדקור מלוכלך, לא מהיר במיוחד, ריפים כבדים עם מקצב ביניים וסולן עם מבטא בריטי שצועק יאוש, זה לא יכול היה לשבת בשום מקום אחר כמו שזה פה. השיר War Machine מתחיל עם קטע קלידים שצורח שנות השמונים כמו אלבום של Alphaville, אחרי זה השיר עובר לדום/סלאדג' הקודר הרגיל של הלהקה.
לדיסק מצורפים הדמואים שהקליטו כמה מחברי הלהקה אחרי התפרקותה, הם יצרו להקה בשם Wartech שנשמעת שונה למדי, הרבה יותר נקי, יותר פאנקי, עם ליינים בולטים של בס, שוב, זה משהו שיכול היה להיעשות[\ רק באנגליה של סוף השמונים, אבל יש בזה משהו מיוחד, שחבל שנעלם מהעולם.
זה לא אלבום קלאסי שחובה לכל חובבי המוזיקה הקיצונית של שנות השמונים, אבל בהחלט יש בו משהו, סוג של קסם דכאוני שמאז עבר מהעולם, וככזה הוא מומלץ.
אלון מיאסניקוב
