ביקורות
2006-09-28
הלהקה האמריקאית הזאת יודעת לנגן, אין ספק לגבי זה, ערימה של ריפים מלודים מוצלחים ומנוגנים לעילא, מטאלקור/אימו קור מלודי מהסוג ששוטף היום את העולם בסערה, כל זה גם מופק היטב ע"י טום מוריס הוותיק, שהפיק כמה מאלבומי המטאל הגדולים של שנות השמונים, הבעיה היחידה היא – זה לא עושים כלום חדש שיעשה את זה למעניין.
אני מודע לכך שזאת טענה לא ממש הגונת, לז'אנרים המטאלים השונים יש נטייה לחזרה עצמית כבר שנים, אבל בייחוד בז'אנר האימו זה כבר הגיע לרמות מגוחכות של הצפה, שכלהקות שלהן יש כמות מסוימת של כשרון, כמו Phoenix Mourining, לא מחדשות ולא חצי דבר ובכך נותנות משהו לקיום המוזיקה הזאת, זה סך הכול חזרה פחות מוצלחת על מה ש Killswitch עושים, שילוב של ריפים מלודים עם שירה צרחנית/אימו, אמריקאי ומלא כעס נעורים – למה זה טוב?
יש רגעים חביבים, כמו הפתיחה המיידנית של Niche, אבל מהר מאד זה עובד למתכונת הקבועה של שירת אימו מתבכיינת, ואפילו לא יסוד אחד מקורי או מעניין נוסף לזה, וזה מתחיל לשעמם מהר מאד. שיר כמו From Afar הוא סוג של המנון אימו פשוט ומלודי, מרצה המונים כמו שאמור להיות, זה רק צריך קליפ מושקע והלהקה תמכור כמה מאות אלפים, אבל למה זה טוב בשבילי? אני רוצה משהו חדש, משהו מעניין, משהו שאומר שללהקה הזאת יש אופי משלה, וזה פשוט לא קורה.
מצטער, יש כאן פוטנציאל, אבל זה כרגע זה פשוט לא מעניין אותי.
אלון מיאסניקוב
