ביקורות
2003-03-15
Rousseau הם בהחלט לא חבורת ילדים צעירים שמנסה לעשות רוק מתקדם. הם מוסיקאים מבוגרים שיודעים בדיוק מה הם עושים. הלהקה הוציאה שלוש אלבומים בשנות השמונים ולאחר הרבה התפתחות הם החליטו להוציא את הרביעי “At the Cinema”. התוצאה אולי לא דומה לסטנדרטים שהציבו להקות כמו Traffic, Genesis, Pink floyd , Yes ו The Who אך מצד שני אין הרבה להקות שמתקרבות לכך כשלעצמם Rousseau מעמידים אלבום חביב למדי עם סולאי גיטרה טובים להפליא. מזכיר לי מסיבה כלשהי את אלטון ג'ון ביחד עם דיוויד גילמור ואולי גם קצת פרוגרסיב רוק מודרני, הקטעים הקיטצ'יים יותר של Flower Kings רק עם פחות בלאגן טכני.
האלבום נפתח בקטע פסנתר קצר של הקלידן ריינר הופמן שאמור להכניס את המאזין לאווירה רגועה, זורמת של האלבום ולאחריו מתחיל השיר האמיתי הראשון ,“now or never”, בכמה שניות של תופים מתוכנתים וישירות אל סולו גלאם-רוק אייטיז קצר אבל קולע. הסולן והגיטריסט, יורג שוורץ שר בסיגנון דיוויד גילמור בהופעות המאוחרות יותר.
ישנם מספר קטעים אינסטרומנטליים בכלל לא רעים, שימו לב לתפקידי הגיטרה
ב Rendez-Vous הפינק פלוידי במקצת וב "Waterfront" ותפקידי הקלידים של ב – “amoui Foy” והחילופים המעניינים בין הגיטרה לאבוב האורח של אנדראה טימר ב “retreat”.
המילים עצמן קיטצ'יות עד כדי דרגת Aerosmith כמעט אבל הפזמונים מצליחים לחפות על זה, שימו לב ל If this is Heaven. גם התוספת של הקלידן האורח יאן מולדרופר תורמת מאוד.
ישנם מספר שירים על בסיס גיטרה ושירה כאשר הלהקה מצטרפת בפזמונים סטייל בוב דילני או אולי ג'ייסון דונבן. “through” הוא יציאה ממש מרעננת באלבום.
האלבום הוקלט בגרמניה על ידי חברת הקלטות צרפתית. ההפקה עצמה דיי זולה ,מן ניסיון כושל להשיג סאונד שנות ה-70.
בסך הכל, "At the Cinema” הוא אלבום בכורה חביב להפליא, באווירה קלילה וזורמת סגנון שנות ה70, 80.
טל גלפסקי
