ביקורות
2006-07-12
אל תתנו לגיטרה הנקייה של השיר הפותח, In the arms of agony, להטעות אתכם – מדובר באלבום דת' מטאל ; או יותר נכון, דת' מטאל מלודי...החל מהשיר השני Behind the mask מקבלים את הכיוון הכללי של האלבום.
Bhelliom התחילו את דרכם בשנת 2000, בתור להקת האבי-מטאל, ושחררו דמו ששמו כשם הלהקה בהמשך. הסולן הקודם שלהם נהרג בתאונת דרכים (יכול להיות שזה מתקשר לצפצוף של המוניטור בקטע הפותח) והם החליטו לנסות כיוון אחר, מאוד קרוב לדת' מלודי. הבסיסט שלהם ג'ו לקח עליו גם את תפקיד הסולן, בחירה שהתבררה כנכונה כיוון שיש לו את הגראול המושלם לסוג המוזיקה הזה בדומה ל- Johan Liiva (סולנה לשעבר של
Arch Enemy) או ל- Jeff Walker (מ-
Carcass).
Within Nowhere הוא הוצאה עצמית, כך שמובן לגמרי שהסאונד שלו עלול להיות לא מושלם – דבר שמסביר את התופים ה"פריכים" מדי ואת הסאונד של הגיטרה השנייה בהרבה מקומות באלבום.
נראה שהסאונד הוא הבעיה היחידה כאן, כיוון שהוא פחות או יותר עושה מה שהוא אמור לעשות, ואפילו מוסיף אלמנטים דיאטטיים של סטונר דרך חלק מהריפים והסולואים (דוגמאות טובות לזה הן Illucination הט'ראשי ו- Sky high under the influence האינסטרומנטלי שנראה כאילו כל מה שחסר בו כדי להשלים את חזות ה-
Black Sabbath שלו הוא הקול של אוסבורן).
ברור, לא מדובר באלבום מקורי במיוחד, אבל יש כאן איזה אגרוף לבטן לכל אותן הלהקות האובר-מוערכות ואובר-מופקות של התקופה האחרונה. חסרות להקות כמו Bhelliom , שעומדת בצל הדת' השבדי, ומושפעת כנראה מהחומרים המוקדמים של
In Flames,
Soilwork ו-
Dark Tranquillity.
Within Nowhere היה יכול בקלות להיות האלבום שמעריצי הלהקה השרופים (אם הכל ילך חלק והלהקה תוציא עוד אלבומים בשנים הקרובות) היו אוהבים כיצירת מופת שאי אפשר לשחזר (אפילו שזה לא המקרה כאן) – כל זה היה יכול להיות נכון אם האלבום היה יוצא לפני שמונה או תשע שנים.
שיר הנושא הוא זה שסוגר את האלבום, ומשאיר מחשבות על כך שעדיין דרושה עוד עבודה כדי ללטש את הלהקה – במובן של סאונד ובמובן של להכניס את הסטונר לדת' המלודי בצורה יותר הומוגנית – ואני בטוח שאני לא אהיה היחיד שיחכה לתוצאות.
עופר ויינר
