2003-03-04
אם הומרוס היה שומע את האודיסיה של Symphony X הוא היה מתהפך בקברו ועושה הד בנגינג. דיסק שכל קשר בינו לבין יוון ההלניסטית היא שהוא ממש לא נשמע כמו נבל.
Symphony X הם אחת מלהקות הבסיס של הפרוגרסיב מטאל בשנות ה – 90 ביחד עם להקות כמו Dream Theater, Royal Hunt, Kings X ועוד... כאשר Symphony מתמקדים בצד הנאו-קלאסי יותר. מאז הם הוציאו כמות נכבדה של אלבומים ועודדו מספר להקות בסגנון כגון Time Requiem ו Majestic.
The Odyssey מופק בצורה נהדרת , מייקל רומיאו משתמש בכל הפעלולים הישנים ונותן ריפים רווי צווחות, צריחות סוויפינג ורידמיקות מטורפות.
מייקל פינלה מביא סאונדים טיפה יותר מעודכנים פה ושם , מזכיר במקצת את Dallis Dilema .
ראסל אלן ללא ספק בשיאו , מכפיל קולות ומגיע לשיאים חדשים. שימו לב לבלדת המטאל המהממת
2 Accolade .
האלבום נפתח עם Inferno המטורף כרגיל וממשיך בגיהנום מתקדם מאורגן להפליא. Symphony X נצמדים לקו הישן והמוכר שלהם כמו כורה זהב מטורף להר האהוב שלו ואכן ישנם מספר גרגרי זהב מסיביים בדיסק.
Wicked מרושע להפליא, יגרום לכל גיטריסט שחשב שיש לו טכניקה לעבור לחליל צד.
Accolade 2 ממשיך את Accolade הראשון מ Divine Wings of Tragedy Theאבל מעבר לריפים הישנים יש כאן פזמון חדש לגמרי ומהמם ומספר סולואים שמראים של רומיאו יש הרבה יותר מטכניקה של מסור חשמלי. אלן פשוט בשיאו , השיר נפתח בפסנתר משתפך ומתפתח לשיאים של כתיבה ונגינה שמעטות הלהקות שמסוגלות להגיע אליהם.
וכמובן גולת הכותרת של האלבום, העיבוד לאודיסיאה של הומרוס.
השיר בן 24 הדקות מתחלק ל7 חלקים וזורם להפליא במעברים.
מייקל פינלה כנראה מאס בתכנות תפקידי התזמורת בפרוטאוס שלו ולכן הוא פשוט הביא תזמורת קטנה שגורמת ליצירה להשמע כמו משהו בין Therion ל Rick Wakeman: Journey to the center of the earth.
הדיסק מסתיים בחידוש משנת 98 ל Masquerade מהאלבום הראשון שלהם שהופיע גם ב Prelude to the millennium.
Symphony X היא אחת מלהקות הפרוגרסיב מטאל האיכותיות הבודדות שעדיין מספקות חומר ברמה גבוהה ומעבר לכך יכולה להחשב כמפתחת הראשית של סגנון שתחילתו באנשים כמו ,Ian Gilian Yngwie Malmsteen ו J.S Bach בכבודו ובעצמו.
טל גלפסקי
