2006-06-23
הלהקה הניו-יורקית Sick of it all חוגגת עשרים שנים לקיומו השנה (2006) עם אלבום האולפן השמיני שלה, העוקב לאלבום הקודם Outtakes of the Outcast (שהיה אוסף של קטעים נדירים וקאוורים), Death To Tyrants במלכותיות שיכולה לצאת רק מבני המלוכה על כס ההארדקור הניו-יורקי. גם הפעם הם משאירים אותנו חבוטים ושמוטי לסת... בדיוק כמו שצריך.
Take the night off פותח בצורה חזקה ומראה בדיוק למה הרביעייה הזאת קיימת כל כך הרבה שנים, אחריו בא Machete (בעל הכותרת הכה-מתאימה) עם ליין יותר דומיננטי של הבאס יחד עם עוצמה ומהירות גדולות יותר בכללי, במיוחד מכיוון התופים.
השיר הבא, Preamble, הוא אינטרו מובל באס/תופים עם סימפולים של צרחות ושורות מנאום כלשהו (ספק אם זה ג'ורג' בוש שנואם) לצד חריקות דיסטורשן מצמררות, לשיר Uprising Nation... סוג של שיר נושא כאן – מופשט יותר ומכאן גם נגיש יותר, אבל בכל זאת סוער מספיק כדי להעלות מחשבות על פרצופים זועפים בזמן הנגינה מצידו של Pete Koller גיטריסט הלהקה.
אם כבר מדברים על Pete Koller , עבודת הגיטרות הבלתי מתפשרת שלו לאורך כל האלבום היא הישג בפני עצמו בלי שום קשר להבעות פנים; השיר הטוב ביותר מכיוון הגיטרות חייב להיות Always War, עם התוספות הקלות של הט'ראש וה- crossover שיש בו.
המהירות של האלבום היא עוד אחד מההישגים שלו, כמעט ואין מקום לנשום; שירים כמו Leader ו- Forked Tongue מתפרצים באגרסיביות, בלי אזהרה מוקדמת, ומשאירים אחריהם נזק בלתי הפיך.
נקודות שיא נוספות הן Make a mark (NY הארדקור לפי הספר), Sodom עם הריפים החדים והתיפוף הבומבסטי, ו- Thin Skin שהוא הטוב ביותר באלבום לדעתי; ב- Thin Skin מצליח המתופף Armand Majidi להטיח אותך מצד לצד עם שינויי מקצב שנשמעים טבעיים מספיק אבל לא צפויים מדי.
אחרי הסיום המעולה של האלבום, עם השיר-לצרוח-איתו Maria White Trash, יהיו כאלה שיישארו או בלי טעם של עוד או עם ממש מעט טעם עוד; Sick of it all עושים מה שהם יודעים לעשות ועושים את זה טוב, אבל דבקים באותם כלי משחית ישנים ולא מוסיפים שום חידושים (לא בסאונד ולא בסגנון) ככה שזה יכול להישמע קצת יותר מדי גנרי.
ל- Death To Tyrants יש בהחלט את הרגעים שלו, אז יכול להיות שזה מיקרו-קוסמוס של קיום הלהקה עד כה... עם עליות וירידות, נקודות שיא ו שפל עם מסר כללי שהם לא שמים ***. הם ימשיכו לעשות מה שהם רוצים ועושים הכי טוב, ויחגגו את זה.
עופר ויינר
