2006-05-24
כל כמה זמן מגיע אלבום שנופל להגדרת אלבום קונצנזוס בביקורות המוזיקה, אותם אלבומים שכמעט כולם טוענים בגרסא זו או אחרת ש"זה אלבום טוב", תמיד יש מסביב את ה"יותר טוב מהקודם, פחות טוב מהקודם" אבל המילה טוב מוזכרת באותה ביקורת.
סוג של קונצנזוס קיים על האלבום החדש של ה yeah yeah yeahs, ואני אומר סוג של קונצנזוס מהסיבות הפשוטות, זהו אלבום שלדעת כולם הוא אלבום טוב, אך פחות טוב מקודמו fever to tell, והסיבה השנייה היא שכל אחד מחליט שהאלבום טוב על פי שירים אחרים לגמרי, יש אחדים שטוענים ש-gold lion הסינגל שפותח את האלבום, הוא שיר חזק ביותר , ויש כאלו שקוראים לו שיר אחד מהחלשים שלהם, כנ"ל לגבי phenomena שגם הוא שנוי במחלוקת.
נתחיל את הנתיחה ככה, להקת ה- Yeah yeah yeahs היא להקה שהתחילה בערך בתקופה שבה התחיל ההייפ על גל להקות הרוק סטייל
The Strokes ודומיהם, אך מהר מאוד הוכיחו שהם לא נשארים בצל של אף אחד , ואלבום הבכורה שלהם Fever to tell הניב שירים כמו Maps ו – Y Control ועוד מוצלחים.
האלבום החדש, Show your bones, הוא אלבום טוב, אפילו טוב מאוד ואם הוא יושיט יד למעלה קצת ויתמתח יהיה אפילו בגדר מצוין, קשה לשים אצבע על הסיבה המדויקת שמורידה לו את הכמה ס"מ מאלבום מצוין, אבל היא שם.
Gold lion כנאמר קודם, השיר שפותח את האלבום הוא לטעמי מעט עוף מוזר באלבום, אך בהחלט מתאים למעמדו לפתוח את האלבום, בבעיטה קדימה, וכניסה איטית ודרמטית, בסופו של השיר, אתה כבר מוכן לקבל את מה שבא לפניך באלבום בברכה.
עוד עוף מוזר, ספק מיותר ספק מוסיף הוא השירPhenomena שהוא דווקא גיוון באופיו של הדיסק, עם גיטרות שמזכירות לי את fאנק של
הצ'ילי פפרס של Give it away, או אולי דווקא דברים קצת יותר מאוחרים שלהם.
שירים כמוHoneybear, Cheated hearts ובעצם, כל השירים חוץ מהשירWarrior שלא הצליח לגעת בי, אלא דווקא לייאש אותי מעט, הם על תקן המצוינות, עם תזכורות לאלבום הקודם ובעיקר מבט קדימה.
קרן או היא ביקורת בפני עצמה, ומצוינות בפני עצמה, והיא מסכמת את מה שהייתי רוצה לכתוב בשורה אחת בדיוק כשהיא אומרת "לפעמים אני חושבת שאני גדולה יותר מהסאונד" , שורה שמי שמקדיש זמן לדיסק, יודע להפנים עד כמה הוא נכון.
האלבוםshow your bones תופס את ה- yeah yeah yeahs בגרסא יותר מהוקצעת של עצמם, גם ביצועית וגם הפקתית, ההשפעות הן אותן השפעות, נגיעות של
PJ Harvey , ונשות רוק אחרות לאורך הזמנים וקרן או תופסת את מקומה יחד עם הנשים הדומיננטיות של הרוק ובכבוד רב.
אולי בכל זאת אני קצת מתחרט, ולאלבום באמת אין ס"מ חסר, זאת רק השמיעה הנוספת שצריך כדי להפנים אותו כמו שצריך.
רועי פוברצ'יק
