alternative-zine.com

ביקורות

Helangår: Schlafes Bruder
Helangår - Schlafes Bruder - [Self Release]

2006-05-11

הלהקה הגרמנית הזו, שעד לא מזמן מנתה שישה חברים וכיום מונה ארבעה, החליטה ללכת על קונספט שסובב סביב הרומן Schlafes Bruder של Robert Schneider (יצא ב-1995) בתור סיפור המסגרת לאלבומה השני.
הרומן אשר גם הופק בתור סרט ב-1996 נוגע בשאלות על אלוהים, אהבה והיסטוריה דרך סיפור (לא אמיתי כמובן) על חייו של אדם בשם Johannes Elias Alder, שחי בכפר אוסטרי קטן במאה ה-19 וקיבל את כשרון השמיעה והחיקוי של כל צליל קיים, ויכול היה להיות המלחין הגדול ביותר בעולם.

Helangår שולחים אותנו למסע כבר מהרגעים הראשונים של האלבום (שהוא כאמור השני שלהם, אחרי שב-2003 פרצו לתודעת חובבי הפולק-מטאל עם Evening in Valhalla) בפתיחה עם שיר הנושא שמציב רף גבוה מבחינת הלחנה, המושפעת מוזיקה קלאסית/עממית, אבל רף נמוך למדי בכל הנוגע לסאונד ולהפקה; יש כאן טון דרמטי כתוב היטב למרות הכל.
אפשר בקלות לשמוע שזה אלבום בהפקה עצמית (אשר מונע על ידי צורך ליצור אבל רצון לא להיבלע בתוך התעשייה) כיוון שהקטעים האקוסטיים והנקיים נשמעים טוב בעוד שהתופים, הדיסטורשן והגראולים לא.

תחושה שחזרנו לימי הביניים וקול של קריין באות ב- Praeludium ומכניסה אותנו באיטיות ל- Geburt-Des Lebens Lied; שיר מלא פוטנציאל שמשלב שירה נקייה גברית ונשית יחד עם גראולים מיוסרים, אפילו משולבים בתוכו קטע מושרש-בלאק-מטאל וסיום אמוציונאלי - המבנה מבריק, אבל השיר ממש סובל מהסאונד החלש.
קו דומה ממשיך ב- Das wunder seines Hörens עם פתיחה שמזכירה לי את Dream Theater איכשהו, המשך עם טון מסתורי ופרצי אנרגיה – דיי מתיש, כמו לצפות בגרסא המורחבת של שר הטבעות.

ימי הביניים חוזרים אלינו ב- Die Gadenzeit , אבל לא באופן הכי טוב... הזמרת ששרה בו מנסה קצת יותר מדי להוסיף עוצמה לקול שלה- התוצאה לא הכי ערבה.
Herzens' Sturm, העוקב לו, הוא השקט שלפני הסערה, זמן להתחזק ולחבוש את הפצעים מהקרבות הקודמים בדרך אל Mitternacht, השיר החזק ביותר באלבום.
In Wehmut הוא אינטרו נוסף, הפעם רומנטי יותר, אל היצירה האפית הגדולה Dämmerung; כמעט 21 דקות, בחלוקה לחמישה חלקים שנראה כמעט מיותר להגיד שמהווים רצף של נקודות שיא באלבום.

אני לא בטוח אם האלבום הזה אמור להיות מחווה לסיפור, הזמנה לקרוא את הספר או דרכה של הלהקה לספר את הסיפור. מה שאני כן בטוח בו (ולא אכפת לי לחזור עליו) זה שאם סאונד באיכות טובה זו הייתה יכולה להיות יצירת מופת.


עופר ויינר



 
blog comments powered by Disqus