2006-05-04
זה האלבום הראשון של החבורה הצעירה הזאת מאוסטריה, הם עושים דת' מטאל מלודי שמכיל לא מעט יסודות מלהקות כמו
In Flames ודומיהן אבל הוא מכיל תחושה שיותר הזכירה לי דת' אולדסקול אמריקאי, מה שהתבטא בעיקר בסאונד, אחד הצדדים היותר חלשים של האלבום, ובריפים, שדווקא עובדים טוב ברובו.
דבר יוצא דופן שאני מניח שמביא להם כמות מסוימת של מודעות תקשורתית היא העובדה שללהקה יש מתופפת, היא גם נראית טוב וגם יודעת לתופף לא רע בכלל, אני מניח שזה לא מזיק בראיונות..
האלבום מתחיל ישר ולעניין עם השיר Nox, שוב, הסאונד לא מי יודע מה, לא מספיק כדי לפגוע בלהקה אבל גם מספיק כדי להחזיק אותם קצת אחורה, המוזיקה היא דת' מטאל מלודי עם כמה יסודות מודרניים, יש שימוש בשירה נקייה שהדבר הראשון שהכה בי הוא שהיא לא מלוטשת ולא מוצלחת כמו שירת הגראול, בהחלט משהו שהייתי עובד עליו אם הלהקה רוצה להתקדם הלאה.
שיר שתיים, First Fallout, הוא מהיר יותר, שוב, הגראולים של הסולן הם צד חזק מאד במוזיקה, אבל ברגע שהוא חוזר לנוסחת השירה נקיה/גראול משהו חסר בזה, הבדלי האיכות בולטים מידי לעין, בכול מקרה השיר, כמו רוב האלבום, מהנה למדי, גם אם חסר ליטוש.
השיר No One הוא אחד החזקים באלבום, שילוב של גיטרות אקוסטיות שמתערבבות בהדרגה בריף מטאלי, לשיר יש תחושה חזקה של גות' מטאל, זה עלול ליצור תחושת בלבול מסוימת לגבי מה שהלהקה מנסה להשיג אבל מכיוון שהשיר פשוט טוב זה גובר על הספקות ופשוט עובד.
שאר השירים ממשיכים את הכיוון, אף אחד מהם לא בולט באופן מיוחד, רק לקראת סוף האלבום, בשיר Last Exit, הלהקה נותנת איזה ריף שמזכיר את
At The Gates ומוסיף עוד צבע לעניין. אחזור לכמה מהנקודות שהזכרתי, זה לא אלבום גאוני אבל יש בו לא מעט רגעים טובים, הלהקה צריכה סאונד יותר טוב ולמצוא משהו קצת יותר ייחודי משל עצמם, וכמובן לעבוד על השירה הנקייה שכרגע היא אחת מנקודות החולשה העיקריות שלה.
אלון מיאסניקוב
