2006-05-01
מלכי הקידוחים של המטאל הדת' מטאל הברזילאי Krisiun חוזרים, אחרי המתנה ממושכת מצד המעריצים, עם אלבום מלא; אחרי שב-2004 Bloodshed היה יותר כמו טיזר לעיתונות ולמעריצים, הגיע הזמן לספק את האוזניים שוחרות הטבח עם AssasiNation.
Krisiun התגבשה מתישהו בשנות התשעים המוקדמות ע"י האחים Moyses ו- Max לבית משפחת Kolesne, ואליהם הצטרף הבסיסט/סולן Alex Camargo (השמועה אומרת שגם הוא אח לבית Kolesne ומשתמש בשם הנעורים של אימו), אולי במטרה מוגדרת לעשות דת' מטאל בדרך הכי פלורידיאנית שאפשר לעשות מחוץ לגבולות פלורידה.
Bloodcraft פותח את האלבום הבלתי מתפשר הזה עם תיפוף דמוי מכונת ירייה ובהחלט נותן את הטון-מושפע-
סלייר-
דייסייד-
מורביד אנג'ל מבלי להסס.
Krisiun לא מאוד חדשנים, בעצם בכלל לא מחדשים דבר, אך עדיין יש לה סוג של רעננות של בשר טרי לאורך האלבום; בין אם זה תודות לסאונד הברור והתוקפני או בגלל ההסתערות הבלתי פוסקת על האוזניים הרכות של המאזינים בטון כל כך תובעני; Natural Genocide ו- Refusal הם דוגמאות טובות לזה, בשניהם הלהקה מצליחה להיות טכנית אבל לא להישמע משעממת אפילו לרגע.
הדבר הכי בולט כאן הוא התיפוף הלא-שפוי של Max Kolense, שיכול לעמוד בפחות או יותר אותה ליגה של
Cryptopsy או
Nile (גם המוזיקה בצורה הכללית יותר מתאימה לליגה של שתי חיות הפרא האלה)
H.O.G (House of god) ו- Father’s Perversion מפוצצים את דרכם פנימה, מובלים ע"י אותו תיפוף קדחתני שמוזכר לעיל, בתוספת של כמה גריינדים ובלאסט-ביטס כדי להוסיף אפילו יותר פלפל לאלבום.
Suicidal Savagery מציע ריפים נגועי כלבת, שמתווספים לעבודת הגיטרות המעולה לאורך כל הדרך, ובערך באמצע השיר מקבל בוסט פתאומי אל סופר-מהירות, זה יכול בקלות להיחשב אחד השירים הטובים באלבום; העוקב לו, Doomed, הוא אתנחתה שכנראה נמצאת באלבום כדי לאפשר למאזינים להסדיר את הנשימה כדי להיות מוכנים ל- United in Deception , נקודת השיא של האלבום, שצועד פנימה בדרמטיות ומהר מאוד מתחיל לנסר עם ט'ראש את דרכו ואפילו יש בו קצת רמז למלודיה. הוא אורגזמי, בדרך חולנית כלשהי.
עצירה נוספת מגיעה בצורה של Summon השבטי, אשר מפריד בין בועט-הישבנים Decimated (עם נוכחות באס מוגברת) והסיום בקאבר החזק ל- Sweet Revenge של
מוטורהד.
ברוטאלי ומבריק.
עופר ויינר
