2006-04-18
זה אולי האלבום השלישי של הלהקה הגרמנית הנ"ל, אבל הראשון שלהם שיוצא בחברת תקליטים, השניים הראשונים שלהם היו הפקות עצמאיות, ולאחר האזנה לאלבום הזה – אני לא מצליח להבין אך הם לא הוחתמו הרבה לפני.
הלהקה עושה מה שנשמע כמו שילוב של ט'ראש ופרוג, שלרוב האנשים יזכיר באופן מידי את
Nevermore, זה מתבטא בקול של הסולן – שמזכיר מאד את זה של Warrel Dane, וזה ממשיך גם בריפים ובנגינת הגיטרה, ואפילו בתופים ובסאונד שלהם, אין מנוס מלהצביע על הדמיון, אבל בכול זאת, הלהקה עומדת גם בזכות עצמה.
השיר הפותח – שיר הנושא, הוא דוגמא מצוינת להבדלים בין הלהקות, יש שימוש בגראולים, הרמה של המורכבות בשיר גבוהה מרוב ממה ש- Nevermore עושים, יש שימוש רב בסאונדים מיוחדים בגיטרות, מעברים ושבירות רבים, זה שיר ט'ראש פרוגי לכל דבר. הדמיון הגדול שוב חוזר בשיר הבא – Trapped, שבו הכול עובד כמו בשיר של Nevermore וזה היה יכול לשבת ממש באלבום שלהם.
Fade Away מביא גוונים שונים, גיטרות מונמכות שנשמעות קצת כמו
Korn, אפקטים על השירה ועל הגיטרות, זה לאו דווקא רע, הט'ראש לא נעלם, אבל אי אפשר להתעלם מייחוד, הלהקה לא מגבילה עצמה לז'אנר שבו בחרה והיא עוברת בקלילות מריפים קצת הארד-קורים וחוזרת לכאלו מטאליים.
יש גם קטע אינסטרומנטאלי שמציג עוד פן של ההרכב – In Doom מכיל גיטרות רקע אתריות וניגנת ליד מלודית עם גוון אתני, בהחלט משהו שלא היה נראה הגיוני אם האלבום כולו לא היה כל כך מגוון.
בגדול, איך שלא נגדיר את הלהקה, הם עושים פה אלבום מצוין, בוגר מאד, הסאונד שלו חלק ומלוטש, נגינת הליד של שני הגיטריסטים היא ברמה גבוהה מאד, יש בניה חכמה של השירים, יופי של דבר ומומלץ בחום.
אלון מיאסניקוב
