ביקורות
2006-03-14
חברות התקליטים בארה"ב ממשיכות לשבת ולחשוב מה יהיה הדבר הבא במוזיקה, מה האלבום הבא שימכור כמה מיליוני עותקים ויעשה להם עוד כסף, יש כמה דברים שבאים על בטוח: היפ הופ תמיד ימכור בארה"ב, להקות בנים ימכרו תמיד טוב לבנות הטיפש עשרה, ורוק? כאן צריך תמיד להעריך אם האלבום החדש של
The White Stripes ימשיך למכור כמו שמכרו הקודמים, האם
קורן עדיין נחשבים למסוכנים וכתוצאה מכך – מוכרים היטב? ההימור הפעם נעשה על להקה שמגדירה עצמה כ "רוק טרגי", אבל אני הייתי מתאר אותם יותר כלהקת פאנק רוק עם נטיות אלטרנטיביות וסולן עם קול נוזלי ששר דרך האף.
אני לא חושב שזה אלבום לא טוב, זה אלבום חביב עם לא מעט שירים קליטים ופשוטים שכמעט תמיד מצליחים לזרוק פנימה איזו טיפה של הומור, מספיק להסתכל על שני שירים כמו Give 'Em Hell Kid ו I'm Not Okay כדי להבין שהם לא לוקחים עצמם ברצינות תהומית ושאותו סולן שמזמרר דרך הנחירים הוא גם בל יכולת כתיבה שנונה. הם כמובן דאגו גם לבלדה הטרגית המתבקשת בדמות The Ghost Of You, אחד השירים המוצלחים (והמצליחים) ביותר באלבום.
אני לא מת על הסאונד של האלבום, זה בטוח, לא אהבתי הפקות של האוורד בנסון בעבר ואני גם לא אוהב את זאת- היא קצת יותר מידי גסה, יותר מידי מחוספסת, זה התאים כשהוא הפיק את
Body Count אבל זה לא מתאים ללהקת ממתק מלודית כמו זאת, לא יושב טוב.
בגדול לא מדובר באלבום ענק, וגם לא נפילה מוחלטת, זה פשוט ממתק אמריקאי חביב שיושב בקלות על איזו שעה של האזנה, וזהו.
אלון מיאסניקוב
