2006-02-24
Capriccio היא להקה גרמנית מיוחדת שלא מוצאים הרבה כמוה בשטח, בעיקר לא באירופה; הלהקה מנגנת סוג של רוק אלטרנטיבי המזכיר בחלקים רבים גראנג' מהימים הגדולים שלו, אבל היא עושה את הכול בצורה הכי מלנכולית שאפשר.
לחברי הלהקה, Stauber הגיטריסט, Delle המתופף ו-Bernie הבסיסט, הסולן וכותב המילים, זהו אלבום שלישי, אך זה לא אלבום מלא אלא רק EP.
הלהקה שקיימת כבר מ-2001 מתחילה עם השיר Poor Boy, שלדעתי היה משעמם למדי, איטי מדי ומלנכולי מדי.
השיר הבא, Clue, כבר יותר טוב, ולו רק בגלל המלודיה שמלווה את השיר; הוא שומר על האווירה המלנכולית, וכמעט ואין בו עלייה לטונים גבוהים.
בשיר הבא, Queens Of Cosa Nostra, יש כבר שינוי כיוון, והלהקה הולכת על שיר קצבי, אך עדיין עם אווירה עגמומית ואפילה. השיר מזכיר קצת את השיר של
HIM , Wings Of A Butterfly, שנוקט באותה טקטיקה של קצב עם אטמוספירה מלנכולית.
Plastic Gogo מתחיל בצורה מטעה, קצב שכביכול ממשיך את השיר הקודם, אך פתאום המוזיקה מאטה עד כדי עצירה, והיא מתנהלת לה באיטיות במהלך השיר עם עצירות פתאומיות, ורק בפיזמון מגבירה קצת את הקצב. השירה היא בקול נקי ושקט ברוב חלקי השיר, בפיזמון יש עלייה לטונים קצת יותר גבוהים, אבל פה יש גם תוספת מפתיעה של צעקות די גראוליות שנכנסות מדי פעם.
התפריט די חוזר על עצמו בשיר הבא, Lost In Thought, שיר המשלב את הגראולים ואת השירה הנקייה, אבל פה המקצב כל הזמן רץ. השיר נגמר בפתאומיות יחסית, ואתה שואל את עצמך לאן הלהקה ניסתה לקחת אותך פה; לגראנג'?למטאלקור? מאוד לא ברור.
השיר הבא, Dog Without Bone, הוא השיר הכי ארוך בשיר ודווקא אותו היה ניתן לסיים מוקדם יותר. השיר הוא סוג של מחווה ל-
Temple of the dog , ומזכיר קצת במקצב ובנגינה את הלהקה שהורכבה מאנשי
Mother love bone ,
Soundgarden ומ-Eddie Vedder הצעיר, אבל באיזשהו שלב אתה מרגיש שהמוזיקה מיצתה את עצמה, ואין טעם להוסיף עוד מילים, אבל הלהקה חושבת אחרת ומוסיפה עוד בית, שלטעמי מיותר.
השיר המסיים, Habitat, הוא שיר המשלב אלמנטים של
Tool בשירה עם קצת זעקות מטאלקוריות ומוסיף אלמנטים מוזיקליים שמזכירים קצת את
Alice In Chains , אבל עדיין זה לא משהו שיריץ אותי לקנות חומרים שלהם.
אולי צריך לתת להם עוד הזדמנות בעתיד, כשיהיה להם אלבום מלא שחברת תקליטים מסודרת תפיק ולא הם בעצמם.
ניר חביב
