2006-02-23
זה לא כל כך מקורי לפתוח אלבום במעבר בין תחנות רדיו, עשו את זה כבר... מצד שני, אין ממש משהו שלא עשו כבר ביחס למה שיש באלבום שיש לפניי.
למעשה זו הוצאה מחדש של אלבום הבכורה (יצא במקור ב-2000) עקב חתימה בחברת תקליטים שונה, אולי אפילו בתור סוג של חזרה לתודעת הקהל לקראת האלבום החדש שמתקרב.
אמנם Persuader מוגדרים בתור האבי מטאל, אבל יש להם רגעי ת'ראש, פאוור ובערך-פרוגרסיב פה ושם.
Fire at will פותח את האלבום עם אותו מהלך רדיו שהזכרתי ומיד פונה למחוזות ההאבי מטאל המוכרים, סופסוף בא עם הכלים גם קול עוצמתי בניחוח אולדסקול ובמיקום גבוה במיקס (עוד נגיע לכל עניין הסאונד מאוחר יותר) .
תשלובת נאה אך ממוצעת של ריפים היא תיאור הוגן ל- As you wish ; שומעים יותר את הבאס, רק שזה בא על חשבון הקטעים הנמוכים יותר בניסורי הגיטרות (ה- lead , הגבוה יותר, מראה את ההבדל); הפזמון מציל אותו, לא נראה לי שיש מטאליסט שיוכל להתאפק מלשיר יחד עם הסולן החל מהשורה …Your wish is my command…"" .
דמיינו שיר דוהר, עכשיו הוסיפו בחור עב בשר-מזיע-בלי חולצה משני הצדדים שלכם (זה יכול להתפרש בתור שני בחורים או בתור אחד שהוא קצת יותר מדי חברותי), לא תוכלו שלא להרים אגרוף לשמיים ולשיר את הפזמון או לזייף בקטע השקט יותר- זו פחות או יותר התמונה ש- Cursed יוצר לי בראש.
אחרי Cursed, מגיע שיר הנושא- אפי משהו, עם תוספת של אפקטים על השירה פה ושם.
עד כה אני יכול להשוות את האלבום לסטליסט של הופעה חיה, בדיוק המינון הנכון של מה שצריך ומתי שצריך אותו...
Secrets הוא עוף מוזר, קטע אינסטרומנטלי אנרגטי עם lead משובח וליווי של גיטרה אקוסטית בניחוח אירי/קלטי.
משהו יותר מסורתי אפשר למצוא ב- Escape , שהוא שיר עוצמתי סטנדרטי; טוב כמו אוכל ביתי.
מנה של פאוור בחיתוליו נמצאת ב- Heart of steel (השם קצת יותר מדי מתאים, לא?), הוא לא נשמע עייף או ממוחזר אפילו שיש עוד הרבה שירים כמוהו; זה תודות לדינמיקה הקלה בריפים והסולו השובה.
And there was light מביא טעמים של
Blind Guardian ו-
Iron Maiden מוקדמים, אפילו שהריף הפותח נשמע קצת יותר מדי מוכר, יש גם קצת וריאציות וסולו חביב.
התייחסות נוספת למיידן היא My life for youהמרוסן, שהמילים שלו יכולות להתפרש בהקשר לתנ"ך/משה/ארץ הקודש/יציאת מצרים; בערך בחצי הדרך יש איזה חיתוך מוזר שמעביר אותנו לקטע גיטרות אקוסטי אשר בקלות יכול לעורר חזיונות של גמדים ופיות מרקדים מסביב, גם כאן מתווסף סולו שמוסיף את המסמר האחרון לרמת האפיות של השיר.
שני הקטעים הנוספים בהוצאה המחודשת הזאת הם דמואים לשירים Escape ו- Cursed , שניהם תופסים את תשומת הלב בתור ריכוז פוטנציאל, שכנראה גם הביא לחתימה עם חברת התקליטים Dockyard1.
הזכרתי את הסאונד של האלבום קודם ובחרתי להתייחס אליו בסוף...
הרבה אלבומים...לא... הרבה אלבומים טובים נופלים בגלל הסאונד, The Hunter לא יוצא דופן.
התופים חלולים מדי, הם "מתים"; הגיטרות נבלעות מתחת לחומת הבאס במקום שיובילו ויבלטו.
הדבר היחיד שאולי טוב בסאונד הוא המיקום הטוב של השירה, מעבר לזה- אני מציע לחכות לאלבום הבא שלהם.
עופר ויינר
