2006-02-20
אני לא יודע למה ניו/אלטרנטיב מטאל נשמע טוב כל כך בשפות זרות, אולי זה בגלל שהן רגשיות מאוד; הלהקה מגישה ריפים כיפיים מבוססי רוק יחד עם תיפוף דינאמי ומגוון קולות (צרחות, צעקות ונקי) בשפה האיטלקית- לאלבום הזה יש אופי.
Un Caso Isolato (שפירושו הוא משהו כמו: מקרה מבודד) מתחיל להפציץ עם Destero בתיפוף פאנק רוק ישר לתוך שיר שבקלות מעלה רצון לפקוד את הרחבה האלטרנטיבית במועדון זה או אחר.
Anima (: רוח, נפש) מכוון לכיוון קצת שונה, הוא סוג של שייק של Snot ו- Marilyn Manson, הפזמון שלו פשוט נתקע בראש תודות לקולות שנמצאים גבוה במיקס, הסיפור הממכר חוזר על עצמו גם ב- Ago Primavera.
יש כאן גם כמה שירים מרימי גבה- Soffio Veleno (: לנשום רעל) ו- Freddo Mercurio (שכנראה קשור איכשהו לפרדי מרקיורי ז"ל של קווין) עם הביטים והאפקטים המולבשים בשניהם על הבסיס המטאלי הסטנדרטי.
השפעות של להקות ניו/אלטרנטיב/אינדסטריאל פופולאריות אפשר לשמוע לכל אורך האלבום, החל מהשגחה אלוהית של Faith no more בשיר Testa Infesta (משהו כמו: לשרוץ בראש, לפשוט על הראש) שהיה בקלות יכול להיות בסיס לאיזה קליפ חולני שמותר לשדר רק בשעות הלילה המאוחרות ועד לנוכחות שקטה של NIN ב- Mefisto Hobbit עם קטע האינדסטריאל שבו (2:18) וגם ב- Strix בעל הפתיחה ברוח הנויז והסאונדים האלקטרוניים/גותיים עם בסיס של ריף סטונר-משהו.
חלק מהשירים כאן באמת מטרידים, Carne Cruda הוא שם מתאים (: בשר נא) לגיבוב הגיטרות סטייל מאשין הד, התיפוף החד וההתעללות במיקרופון שהולכת בו.
Nebulosa הוא דוגמא נוספת לזה, שילוב של אוברטונים וסאונד שמעלה לי סצינה הזויה של שקיעה איטית באיזו ביצה שכוחת אל כשהמקומיים מנגנים סביבך.
נקודות השיא באלבום הזה הן Trota בעל הקצב המוזר, שמוכיח שלא צריך להיות סופר מהיר כדי שהתיפוף ישמע טוב, Paralisi Anemica בגלל ההתפתחות שלו בדיוק ברגעים שנראה שהוא יהיה סתם עוד שיר משעמם, ו- Fenis è Morto מלא המתח עם היציאות ניוז והביטים שלו.
Fragile no elektro האקוסטי סוגר את האלבום ועומד בניגוד ל- Vegetale , שנשמע יותר כמו שיר בדיחה – השדרוג של השיר המלנכולי הזה הוא התוספת של האפקטים על הקול, ואותה תוספת של עיוותים/אפקטים היא מה שמביא את האלבום הזה מעבר למעמד של "סתם עוד אלבום ניו מטאל".
עופר ויינר
