2006-02-20
הדת' מטאל הקנדי הוא ה-דבר עכשיו בעולם הדת' מטאל. להקות כמו
Ctyptopsy ו
Quo Vadis כבר קבעו לעצמם שם בסצנה העולמית כלהקות דת' טכני ברמה הגבוהה ביותר, וגם להקות צעירות יותר כמו
Despised Icon כבר קיבלו כבוד רב על היכולת הטכנית המבריקה שהם מפגינים.
לערימת הלהקות הקנדיות הבולטות מצטרפים Neuraxis, הם כבר לא להקה חדשה בתחום, עד עכשיו יצאו להם ארבעה אלבומים, אבל אין ספק שהאלבום הזה, האחרון שלהם בינתיים, הוא זה שאמור להכניס אותם לתודעה כלהקה שלא נופלת בדבר מאף אחת מהלהקות שאת שמן הזכרתי לפני כן.
על הסאונד באלבום אחראים Yannick St. Amand ו Jason Suecof, הם מצליחים ליצור כאן איזון נכון בין ליטוש וחדות בלי שהאלבום ישמע מופק מידי, מדובר בדבר מצוין, האלבום מכיל ערימה של גיטרות צפופות וסגנונות גראול מרובים שעלולים היו להישמע כמו מכונת דפוס ישנה בעבודה אם לא היו זוכים לטיפול מוצלח כל כך של אנשי הסאונד, אבל אלו אותם גורמים, בעקבות העבודה הנכונה, שיוצרים פה אלבום שגובל בגאוניות.
בסיס הלהקה הוא ביכולת הנגינה של חבריה, כמו בכל אלבום דת' טכני מדובר בתערובת של ריפים מורכבים ומהירים ותיפוף סופר טכני ומהיר, עבודת מעברים מבריקה ולא מעט Blast Beats, אחד הגורמים הבולטים בלהקה הוא דווקא מה שבדרך כלל לא ממש בולט בז'אנר, הסולן, הוא מייצר צבא שלם של סגנונות גראול ומצליח לקחת את הזרקורים מהמוזיקה לפרקים, כשהוא יודע לעזוב ברגע הנכון.
האלבום בעצם בנויי משני חלקים, לאחר האינטרו יש 4 שירים ארוכים ומורכבים יותר, ולאחר מכן 5 קטעים קצרים יותר שמכילים פחות טקסט וכתוצאה מכך פחות שירה, מעבר לכך אין ממש הבדל בסגנון הנגינה של ההרכב, מאות ריפים ורעיונות דחוסים להם בדיוק מקסימאלי, כשאת הדבר הכי חשוב הלהקה מפגינה דווקא למרות כמות החומר- הם יוצרים שירים טובים, עם כל המורכבות השירים עדיין נשארים בראש ומצליחים לומר איזו אמירה מלודית, זה לא סתם מופע אוננות של מוזיקאים טכניים.
בסך הכול מדובר באלבום מבריק שאין לי שום טענה או נקודה לרעתו, בגדול מדובר באחד האלבומים הטובים ששמעתי בחודשים האחרונים ובאחד מאלבומי הדת' מטאל הטובים ששמעתי.
אלון מיאסניקוב
