2006-02-16
Elvenpath דוגלת ב-Power Metal אירופאי טיפוסי. הסיבה היחידה שאני רואה לאי החתמתם בשום לייבל היא שיש יותר מדי להקות כאלו כיום, זו לפחות נראית לי המחשבה ההגיונית היחידה מצידן של חברות התקליטים, אבל אם הן היו טורחות להקדיש קצת זמן ל-Elvenpath אולי הן היו מוותרות על להקות מסויימות לטובת הלהקה הזו.
הלהקה הפיקה לעצמה את האלבום הזה, Gateways, והאלבום מאוד מיוחד מהרבה בחינות בשל כך. ראשית, בגלל שהסאונד כל כך גס ולא מופק בצורה מקצועית נוצרת תחושה שמדובר באיזושהי להקת Power Metal מחתרתית שהייתה פעילה בשנות השמונים. שנית, הלהקה מנגנת בצורה מקצועית מאוד, הסולואים והריפים שיוצאים מהגיטרה מהנים מאוד, והם די אופיינים לז'אנר.
הבעיה היא שלעיתים שהתיפוף רוכב עליהם, והם נבלעים ברקע; זה לא שהתיפוף רע, להיפך, אבל בהפקת סאונד קצת יותר מקצוענית היו גורמים לכך שהתיפוף היה נשאר ברקע ונותן את הקצב מאחור, בעוד שצלילי הגיטרה של Till Oberbossel היו עוברים קדימה, אולי בווליום יותר חזק, ומראים לכולם כמה פוטנציאל טמון בלהקה הזו.
עוד משהו שראוי לציון מבחינה מוזיקלית באלבום הוא קול נהדר ומתאים מאוד לז'אנר של הסולן והגיטריסט Michael Petrick; עוד דבר ייחודי ללהקה הוא אורכם של השירים- באלבום יש חמישה שירים בלבד, אך שלושה מהם הם שבע דקות וקצת, אחד הוא שמונה דקות וקצת והאחרון הוא תשע דקות וקצת; למרות אורכם של השירים הם זורמים בצורה נהדרת ואין רגע משעמם או דל בהם, הסיבה לכך היא קודם כל המלודיה הנהדרת שמלווה את השירים(ופוצחת בסולואים מהנים מדי פעם) וגם הסיפורים מאחורי השירים תורמים.
בשיר הראשון, The Land That Could Not Be, הלהקה שרה על כורדיסטן (אל תשאלו מה הקשר בין חבר'ה גרמנים לכורדים) ומספרת על הדיכוי והכיבוש שאנשים סובלים ממנו, ועל תשוקתם לחופש ולחירות כדי לחיות ולהחיות את תרבותם.
בשיר השני, Shades Of A Wolfsface, מדברים על מציאת דרך בחיים ועל הגשמת מטרות ורצונות. בשיר השלישי, Amazone Queen, יש נושא רגיל ל-Power Metal, סיפור פנטזיה על לוחם עם חרב וכישופים, אלא שפה הגיבור הוא למעשה גיבורה, ובכך מתלוצצת הלהקה שהיא תורמת לשיוויון בין המינים.
השיר הרביעי שנקרא Winterland הוא בחציו בלדה מקסימה שמדברת על ארץ חשוכה וחסרת תקווה ובחציו שיר קצבי הממשיך את אותו נושא, והשיר המסיים, The Sacred Talisman, מבוסס על הרומן של סטיבן קינג ופיטר שטראוב, The Talisman; בשיר הזה יש תבנית הפוכה לשיר הקודם, כשהפעם הקטע הרועש מתחיל את השיר והקטע השקט הוא זה שמחליף אותו זמנית עד שהרעש חוזר כדי לסיים את השיר.
ניר חביב
