2006-02-13
אי אפשר לטעות כשמדובר ב- Ill Niño , היא להקת ניו מטאל עצורה מעט עם קישוטים היספניים שמתבטאים במוזיקה אבל גם בשפה שבה באות המילים (הסובבות לרוב סביב מערכות יחסים ותסכול) – הסממן המזהה שלה, שמבדיל אותה לדעתי מלהקות דומות, הוא הקול האופייני של Cristian Machado.
This is War פותח את האלבום בסוג של מקצב/קטע שבטי הנשמע כאילו השבט מתכונן למלחלמה, כמו כלב שחושף את שיניו ונוהם כאות אזהרה; לא לוקח לו הרבה זמן עד שהוא תוקף עם ריף גיטרה זדוני, הפצצה של התופים והבאס וצרחות מצידו של Machado (הפעם בטקסט מודע חברתית/פוליטי) שמתחלפות בקול המוכר שלו מאוחר יותר.
ספלטורה מישהו? סוג של השפעה מרוסנת מאוד אפשר בהחלט לשמוע ב- My resurrection, במיוחד בגלל התיפוף וההתחלה שלו.
משהו קצת שונה יש ב- What you deserve, עם טון המטאלקור/אימוקור שלו; הריפים וההפקה שלו פשוט מאלצים אותו להיות סינגל.
La Liberacion of Our Awakening יותר יציב, למרות שההתחלה שלו מזכירה לי יותר מדי שיר אחר שלהם (Te Amo- I hate you שיצא באלבום Confession ב- 2003) - השיר הזה הוא אחד היותר טובים כאן, מה שאני עלול לכנות "ניו מטאל טוב", לא מתוק, לא מוגזם.
אף על פי כן, Everything Beautiful ו- Corazon of mine נופלים בדיוק היכן שהוא מצליח, ההפקה מוגזמת ולא תואמת אותם.
בגדול, הגיטרות מגוונות יותר מאשר בשני האלבומים הקודמים- החל מרצפי אקורדים וריפים פשוטים ועד לסולואים ברוחו של סנטנה ומעט פלמנקו; נסו את In this moment או את My pleasant torture כדי להבין טוב יותר.
רוב השירים שונים ממה ש- Ill Niño עשו עד היום, נראה שרק Turns to grey ו- All I ask for נשארו קצת מאחור.
מה שבאמת תופס את האוזן הוא תחושת החופש שיוצרות התוספות של המקצבים, הכלים והקטעים האתניים כקווים מנחים דרך הבאס של Laz Pina ואמן כלי ההקשה Danny Couto .
עוד כמה נקודות טובות הן השיר De la vida בעל הרוח החיה והזרימה המעולה, ושני השירים הסוגרים את האלבום, Barely Breahing שהוא אינטרו בגיטרה נקי שמסתיים בשיחת טלפון המובילה לסיום האדיר בשיר Violent Saint,חזק אבל קליט.
עופר ויינר
