2006-02-13
Eternal Oath היא להקת Death Metal שבדית מאוד מגוונת שקיימת כבר קרוב לחמש עשרה שנה. באלבום הזה הלהקה מראה עד כמה היא מגוונת כשהיא משלבת בין שירה בקול נקי, נגינה שמתאימה למטאל גותי שמתחלפת בריפים כבדים או בקטעים שקטים ואינסטרומנטליים וגראולים כבדים ומרשימים.
השיר הפותח של האלבום, Behind Tomorrow, הוא שיר אנרגטי מאוד עם גראולים מרשימים וריפים כבדים שפתאום עוצרים ומתחלפים במוזיקה שקטה.
השיר אחריו, Death's Call, הוא שיר שמתחיל בקולות דת' ובריפים כבדים ופתאום הוא עובר לשירה בקול נקי, וה-Death כאילו נשכח, אבל זה רק זמני כי הגראולים חוזרים לסיים את השיר.
בשיר השלישי, In Despair For My Sins, אנחנו פוגשים את האגרסיביות שהלהקה יכולה להגיע אליה עם ריפים כבדים, תיפוף מפוצץ וגראולים אכזריים.
בשיר הבא, Godsend(בלי קשר ללהקה), הריף הפותח הוא כאילו לקחו את Evanescence ועשו אותם בצורה כבדה יותר; כמה כבדה יותר? הרבה יותר, וכדי להדגיש שלא מדובר בלהקה של Amy Lee נכנסים גראולים כבדים- בשיר ניתן לשמוע גם סולו נאה שמספק הגיטריסט Peter Nagy.
בשיר הבא, Second Life, יש שירה מעורבת של קול נקי שלעיתים אפילו לוחש וגראולים, מוזיקה שמשרה אווירה גותית, ונוצר הרושם שאם לא היו הגראולים והזעקות של Joni Maensivu, סולן הלהקה, היה מדובר בבלדה נהדרת, למרות שגם בצורה הזו השיר יכול להיחשב לאיזושהי בלדה, אני מניח.
השיר השישי באלבום, Within My World, נפתח בקטע תיפוף ובריף שמזכיר Power Metal שנתנו לו מימד כבד יותר- גם כאן אנחנו פוגשים שירה בקול נקי במקביל לגראולים, כשכאן בבתים השירה נקייה ובפיזמון באים הגראולים, גם כאן יש סולו נאה באמצע השיר, אבל הגיטרה היא לא היחידה שמספקת את הסחורה כאן, אלא גם שאר הכלים ובראשם התופים.
Act Of Fate נפתח בקטע מוזיקלי רגוע יחסית שמנוגן יפה, ואז מצטרף קולו של הסולן, ועד הפיזמון מדובר בשיר של להקת מטאל גותי; רק בפיזמון נכנסים כמה גראולים, אבל עדיין הקול השולט הוא הקול הנקי. חבל שהשיר נגמר יחסית בפתאומיות, וכזה מהר(השיר הכי קצר באלבום, קצת מעל לשלוש דקות).
אחרי On Bitter Wings, עוד שיר של גראולים מרשימים מתובלים בנגינה נאה, מגיע Fallen Virtue, שמציג בנוסף למה שהיה בשיר הקודם, את הקלידים של Stefan Norgren במלוא עוצמתם.
הצירוף של הגראולים והנגינה שכל כך מתאימה למטאל גותי נמשכת גם בשיר הבא, At Your Hands, כשגם כאן יש כמה מעברים מוזיקליים יפים של התופים, הקלידים והגיטרה.
בשיר הבא, A Face In The Crowd, יש שילוב של כמה סיגנונות שירה: בהתחלה יש שירה בקול נקי, אחר כך מצטרפות לחישות שמתאימות ל-Death, מעט מאוחר יותר הקול הכבד של ה-Death משתלט, ולאחר מעבר מוזיקלי מצטרף עוד סיגנון שירה, קול סולנית שמתאים לשירים של להקות כמו Lacuna Coil או Tristania. לכל אלה מוסיפה כמובן המלודיה הנהדרת שמספקים נגני הלהקה, כמו לכל אורך האלבום.
השיר האחרון הוא שיר הנושא, והוא מתחיל בנגינה שקטה ורגועה. תוך כמה שניות מצטרף קולו של הסולן והוא שר בסיגנון Doom-Death שכזה, ואז פתאום השיר מתעורר בקצב ובקולו של הסולן ועוברים ל-Death טהור, וכך זה נמשך לכל אורך השיר עד שהוא והאלבום נגמרים.
ניר חביב
