2006-02-06
Frail Visions הוא האלבום הראשון של הצמד הצרפתי הזה, אשר נע בין funeral doom ל- death doom ומשווה לעיתים קרובות ל- Shape of despair הותיקה.
הפתיחה היא סוג של שיר נושא, Through frail visions I lay, מציגה את הגראול העמוק-עמוס-באפקטים של Matthien Sachs (שגם עושה את הגיטרות והבאס בהרכב); לקראת סוף הדקה השישית (5:45 אם אתם מתעקשים) יש איזה חיתוך מוזר שחוזר כביכול לתחילת הקטע רק בצורה חזקה יותר.
To lost illusions הוא אינטרו אינסטרומנטלי ל- Eternal disease, בוא הפסנתר מדגיש אפילו יורת אתה המרירות הכוללת; אני יכול כמעט לראות את הפרוטגוניסט יושב מול הפסנתר, רטוב מגשם, קופא מקור, בלי שום דבר לעשות מלבד לסבול ולדעוך- גם הפעם השיא מגיע אחרי בערך חמש דקות (5:10), ההרגשה היא כאילו הזמן הואץ וסופסוף הגענו לרגעי הגסיסה המיוחלת, כאשר הריפים המייסרים של הגיטרות מייצגים את הייסורים של הגיבור וכל מכה על המצילות היא עוד פרכוס.
גשם ורעמים הם הרקע של Your Insignificance, שמרגיש טיפה מרוסן מדי, כמו ילד שלא יכול לצאת החוצה כי יורד גשם בחוץ או מצב שבו הגיבור מכיר וחי עם הכאב בשלווה.
ב- An Ending Chapter נראה כאילו הסערה עברה, כל מה שנשאר ממנה הוא שריקות של הרוח וכמה קולות דמויי רוחות רפאים.
Murdering my faith יצר אצלי תמונות של בחורה פצועה, בוהה כיצד הדם שלה מטפטף- כל זה בעזרת הקול הרפאי של החצי השני בהרכב, Carline Van Roos (שכתבה את המילים, עשתה את המיקס של האלבום כמו גם מנגנת על הקלידים, גיטרה נוספת והתופים); יחד עם תמונה מטרידה של אצבעות שסועות מחזרה על ריפים שוב ושוב.
הקטע הסוגר, Where all has been wasted, זורם הרבה יותר טוב, מתפתח על בסיס הדיסוננטיות מהגיטרות, מראה תיפוף יותר עקבי- לכן הוא מוכתר בצדק בתור הטוב ביותר באלבום.
בגדול, זה אלבום מדכא עם טמפו נמוך כשהחיסרון הבולט בו מבחינתי הוא התיפוף האובר-מינימליסטי, היציאות של הפסנתר מעולות דווקא.
אם באמת נחזור להשוואה ל- Shape of despair , אפשר להגיד שהאווירה הגותית/רגועה של Remembrance מבדילה ביניהם, מדובר במעין גרסא "קלה יותר לאוזן".
עופר ויינר
