strial__big.jpg)
2006-02-06
Deflore הם השילוב של Christian Ceccarelli (על הבאס ותכנות) ו-Emiliano Di Lodovico, (על הגיטרה והנויז), ביחד הם יוצרים מאין כור התכה של מטאל אינסטרומנטאלי שנוגע בנויז ובנוי אינטנסיבי כמו אינדסטריאל מהסוג המעניין והטוב ביותר.
הלהקה, שמציגה סאונד מופק, מהודק ואיכותי ביותר פרצה לתודעת האדנרגראונד ברומא די מהר, במיוחד בעקבות בפסטיבל אנזימי ב2001 כמופע פותח ל Marlene Kuntz. ומשם בעזרת ההופעות המקוריות והחזקות הם תפסו את תשומת הלב של מגזינים שונים, השמעות רדיו ואפילו את תשומת הלב של הלייבל שהחתים אותם לבסוף, הלוא הוא subsound records.
Indu(b)strial הוא האלבום הראשון של deflore ונותן להם נקודת פתיחה מצוינת, דיסק שכולו אינסטרומנטאלי ומצליח לעניין ולגוון לכל אורכו, הקטעים תופסים את האוזן ומחזיקים אופי אחיד, אפלולי ומתפרץ החוצה, ברגעים מסוימים מנוכר יותר בעזרת סימפולים של אנשים מדברים ולפעמים חם יותר ברגעים שקטים מגובים בגיטרה נקייה ושקטה.
האלבום מתחיל בקטע Emostaico שנפתח לאט, נותן מאין תחושה של התחלה של הופעה, נבנה קצת בעזרת הרקע שלו ומתפרץ לחומה של דיסטורשנים מהולים בנויז, ובמקצב מהפנט, מאופיין בתחושה של רייב.
עוד קטע בולט לדעתי הוא Emilionero שהוא יותר איטי, ומתחיל ברמה קצת יותר אינטימית, ונותן מאין פסקול של פסיכוזה עמומה, לרגעים נשברים לחלקים שקטים יותר ונותן תחושה של התכנסות עצמית, ומשם מוצא את דרכו להתפרץ החוצה כסכיזופרניה בעיצומה.
ההרכב לא בורח מהסגנון שלו, ולא מתיימר לפלוש לז'אנרים אחרים, אך מצליח לנצל את כל מרחב התמרון שיש לו בז'אנר שלו, ומצליח להיות מגוון ביותר בתוך עצמו, בזכות נגיעות בקצוות שונים של הסגנונות.
הנגינה אינה וירטואוזית באף אחד מהקטעים, אלא בעיקר מסתמכת על כלי חשוב שמשרת את האלבום הזה, הלוא היא ההפקה שלו, שניכרת בה השקעה רבה בבניית שכבות הסאונד הרבות, ובחירת הסאונדים לכל כלי שיוצרים עומק לדמיון ולאוזן.
האלבום indu(b)strial הוא נקודת פתיחה מצויינת להרכב deflore שמצליחים ליצור שילוב מעניין של מטאל עם נגיעות נויז בתבנית של אינדסטריאל מהמשובחים ביותר. יש בהחלט סיבה לעקוב אחרי ההתפתחות של הלהקה הזאת.
רועי פוברצ'יק
