2006-02-06
פגאניני החליטה לסכם קרוב לשלושים שנות פעילות באלבום אוסף. להקת הרוק השוויצרית מורכבת מ-Marco Paganini הסולן שעל שמו נקראת הלהקה, Dale Powers הגיטריסט, Diego Rapacchietti המתופף ו-Kiki Cretin הבסיסט. Marco היה בלהקת Viva לפני שהקים את Paganini והוא כלל שירים מהתקופה ההיא באוסף הזה גם כן. למי שמוכר השם Marco Paganini זה אולי מהתקופה בה שירת כסולן של ה-Tygers Of Pan Tang, להקה שנמנתה על להקות הגל החדש של ההבי מטאל הבריטי בתחילת שנות השמונים. ראוי לציין גם את האורחים Michele Guaglio שהוסיף עוד צלילי באס מהגיטרה שלו, Dom Torche שניגן באורגן באחד השירים, Zoe Ann Goodson שתרמה קולות רקע בבלדה Time ואת Zou Al Mamoux עם הפסנתר וה-Porn Synths.
השיר הראשון של פאגאניני, Little Rock Tonight, הוא שיר הארד רוק משעמם. השיר, כמו כל האלבום, מציג איכות סאונד נמוכה ביותר, Marco הסולן נותן הופעה סבירה ואני נדיב, Kiki הבסיסט ו-Diego המתופף לא עושים משהו בולט יותר מדי, ורק Dale הגיטריסט מראה יכולות ניגון טובות. העניין חוזר על עצמו גם בשיר השני, Bastard, שיר חמוד יותר, קצר יותר, אבל גם לא שיר שייחרת בזיכרון.
הקטע הבא הוא קטע שקט, כמעט אינסטרומנטלי, בו אנו מוצאים נגינות פסנתר מקסימות וליווי מוזיקלי של שאר הכלים, ובעיקר את Marco שר Screaming For Your Love בקול שקט וכואב, וזו בלדה מקסימה שלא קשורה כל כך לרוק, ואולי זו הדרך בשביל הלהקה, למרות שגם הגירסה הפחות אינסטרומנטלית עם התופים והסולואים לקראת סוף האלבום נשמעת לא רע. אגב, השיר המסיים הוא גם גירסה אלטרנטיבית לאחד השירים שכבר הופיעו באלבום, Little Rock Tonight, והפעם כשיר של שבע דקות הוא הרבה יותר כיפי בזכות ההפתעה שהכין לנו Diego Rapacchietti המתופף, סולו תיפוף מרשים של כשלוש דקות באמצע השיר.
הרוק חוזר בשיר הבא, Weapon Of Love, ושוב איכות הסאונד קצת פוגעת כאשר שומעים את Marco שר בשקט There Will Be No Tomorrow. הסולואים של Dale שוב בולטים מעל כולם, אבל הפעם כולם עולים מדרגה, וזה כולל גם את הבסיסט Kiki שמלווה יפה את המוזיקה, דבר שבולט בעיקר לקראת סוף השיר, ואת המתופף Diego שנותן קצב רצחני והרסני מאחור. אותו תפריט מוצע למאזין גם בשיר הבא, It's A Long Way To The Top, בו יש פיזמון שכל חברי הלהקה משתתפים. חבל שהם חוזרים עליו כל כך הרבה פעמים, כמעט ואין בתים. אני פשוט לא יכול להתעלם גם מהניגון הנהדר של Dale פה, ומהאפקט של הקהל על רקע הפיזמון.
הלהקה חוזרת לבלדה בשיר השישי ומצביעה על איזושהי תבנית, שני שירי רוק ובלדה, אבל התבנית נשברת מיד אחר כך, לא לדאוג. הבלדה נקראת Time והיא הופיעה לראשונה באלבום של הלהקה הנקרא Detox. האלבום שיצא ב-1990 כולל גם את השיר השני, Bastard, ואת Time כשיר סיום. השירים הבאים, Falling In Love, Don't Let Me Down, Berlin By Night, Spending Money ו-Break It Up הם שירים מהירים וקצביים בהם Marco מציג קול קצת יותר מחוספס וצעקני, המקצב קופצני ומדי פעם שומעים קול כועס כאילו בשיחת טלפון. הפיזמונים חוזרים על עצמם עד שאתה אומר "די, מספיק", אבל כנראה שיש אנשים שאוהבים את זה. בסך הכול אלבום אוסף נחמד לחובבי הז'אנר הכבדים בלבד.
ניר חביב
