ביקורות
2006-01-26
אי אפשר לומר יותר מידי על אלבום שבו 12 שירים ואורכו הוא 18.29 דקות, ושאינו גריינד-קור, אפשר רק לומר שמדובר פה בלהקה שלוקחת הרבה מ Entombed וגם לא מעט מ Napalm Death, כלומר מדובר בדת'-קור עצבני, עם קטעי blast-beats, שירה נובחת ואלימה שמאד מזכירה את זאת של Entombed, וגישה מוזיקלית שהייתי מתאר בקיצור נמרץ כאלימה מאד.
הסאונד לא רע בכלל, אלבום ברור ודי מלוטש שהמינוס היחידי שלו הוא הווליום הנמוך שבו הוא הוקלט, מה שכן, העובדה שכל הבלגן של הכלים המנגנים במהירות גבוהה מצליח להישמע ברור ונכון, וזאת כבר נקודת זכות.
המוזיקאים באלבום חזקים למדי, את קולו של הסולן כבר ציינתי, אבל מצטיין גם הגיטריסט שמצליח להחדיר אפילו יציאות של סולואים מלודים בין לבין, השילוב של גריינד, קיפים עם תחושה פנקיסטית או הארד-קורית והאיכות של הנגינה משאירים חוויה מעניינית ביותר.
הטקסטים של הלהקה הם עוד סממן לפסיכוטיות הברורה שלה, ושם האלבום הוא בהחלט אינדיקציה לא רעה, אבל זה שהם יצרו שירים קצרים שלא משתהים יותר מידי משרת אותם יותר מכל, אלבום שכזה, עם רמת אלימות מוזיקלית גבוהה, עושה את הדבר הנכון ביותר כשהוא לא מתעכב כשהוא לא רצוי, הוא ערוך וכתוב בדיוק מרבי, מכה בנו כמו צרור יריות קצר, ואז הולך, וזה אולי ה-גורם שהופך את האלבום הזה למנצח.
אלון מיאסניקוב
