2006-01-14
זהו האלבום השלישי של חבורת הפסיכים האוסטרלית, וזאת הפעם הראשונה שכל חברי הלהקה מראים את פניהם בתמונה, עד היום הם הסתתרו מאחרי מסיכות בסגנון Slipknot, כשהאדם היחידי שהיה ידוע מביניהם הוא Luke, שבעצם היה הבסיס להכול כשעשה רימקסים לשירים של Morbid Angel באלבום הטכנו-מטאל Hellspawn שיצא ב Earache לפני כמה שנים.
מאז Luke חיבר לעצמו נגנים של ממש ויצר הרכב שמשלב דת' וגריינד קור עם מקצבים וסאמפלים ויוצר מוזיקה שהיא בין הקיצוניות שקיימות כיום, ועדיין מצליח להחדיר תחושה של תחכום ועומק שדי נדיר במרבית להקות הגריינד-קור.
אני לא ממש התחברתי לסאונד, הוא תעשייתי מידי לטעמי, אין ספק שזה מכוון, אבל עודף הרעש והלכלוך שמלווה את האלבום מזכיר לי מידי את תחילת שנות התשעים ואני מאז פיתחתי אהבה להפקות מלטשות בהרבה, גם למוזיקה קיצונית.
מעבר לכך האלבום מבריק, שילוב של ריפים כבדים במיוחד עם מקצבים שנעים בין טכנו לבין בלאסט-ביטס רצחניים, שירה שנעה בין גראולים עבים לצרחות מפוחדות, והסאמפלים שמוחדרים לעיתים תכופות וגורמים לך לחשוב שוב בקשר למה שהרגע שמעת.
שני קטעים תפסו אותי במיוחד, השלישי, All About You והחמישי, World Of Tomorrow, שניהם מכילים מספיק גיוון וצבע כדי להבהיר שלהרכב יש הרבה מעבר למה שנראה בתחילה כסתם אגרסיות רצחניות.
חיפשתי איזו מטאפורה צבעונית כדי לתאר את ההרכב, והמסקנה שלי היא שיש לדמיין אולם ריקודים, אורות צבעוניים, רקדנים ורקדניות לבושים בקפידה, ואז המוזיקה מתחילה והם מסתערים אחד על השני, שוברים גולגולות ונושכים אברי מין, זה השילוב הפסיכוטי שניתן לצפות לו מהאלבום.
לסיכום, הם אולי מטורפים, אבל הם גם גאוניים, שווה להתאמץ ולגלות את מה שמסתתר מאחרי האלבום.
אלון מיאסניקוב
