ביקורות
2006-01-14
Mission Number X הוא האלבום העשירי של להקת U.D.O, שהחלה את דרכה כפרוייקט צדדי של הסולן Udo Dirkschneider אי שם בסוף שנות השמונים, לאחר ש- Udo עזב את Accept. היא הייתה בהפסקה באמצע שנות התשעים כש-Udo חזר לתפקד כסולן Accept וחזרה לחיים ב-1997 כש-Accept התפרקה. Accept עושה עכשיו סיבובי איחוד בעולם, אבל לפחות בינתיים מבחינת Udo וחבריו זה לא כזה משנה. הם פה בשביל המוזיקה והם עושים אותה בצורה נהדרת. Igor ו-Stefan הגיטריסטים עובדים בצורה מקצוענית ונקייה, הבסיסט Fitty Wienhold משפיע ברקע והמתופף החדש Francesco Jovino נכנס לעניינים כאילו הוא בלהקה שנים. אבל העיקר בלהקה הגרמנית הזאת זה Udo עם קולו שמזכיר בצורה חד משמעית את Brian Johnson מ-AC/DC האוסטרלית.
השיר הפותח הוא 24/7 בגירסתו המלאה. איזה להיט!!! השיר מקפיץ, מציג את Udo Dirkschneider הסולן במיטבו והליווי של קולות הרקע הוא גאוני. Mean Streets בגירסתו המלאה שבא אחר כך הוא גם שיר נחמד ומיוחד. השיר זז בלי קצב Power Metal ברקע, אלא עם ריף פשוט ורק בפיזמון יש נגינת Hard Rock שמחייה את השיר. גם כאן השימוש בקולות הרקע הוא לעניין. השיר הבא הוא שיר הנושא, המקצב טוב מאוד, השירה(של Udo ושל המקהלה) נהדרת, הסולו נעים מאוד לאוזניים – תענוג!!, חבל שהשיר נגמר בלי סוף נורמלי. השיר פשוט נחתך ועובר לשיר הבא, וכך קורה מנקודה זו ואילך וחבל.
אחרי השירים האלו מתחילים הגירסאות הקצרות של Mean Streets ושל 24/7, ולמרות שכיף לשמוע את השירים האלה שוב, היה אפשר לשמור את הגירסאות המקוצרות לסוף לחומרי הבונוס. Primecrime On Primetime הוא עוד שיר נחמד, שבנוסף לצלילי ה-AC/DC המלווים את האלבום ראוי לציין את הדימיון לשירי Alice Cooper בפיזמון ואת המעבר בסיגנון הנגינה באמצע השיר למשהו יותר מטאליסטי שמשנה את איך שתופסים את השיר. הבא בתור זה Eye Of The Eagle, שיר שקט ומקסים, שהולך במקצב הימנוני ממש. בלדת רוק נהדרת, אין ספק. Shell Shock Fever אחריו מגביר את הקצב, והוא אחד מהיחידים באלבומים שנוטש את ה-Hard Rock לטובת ה-Power Metal וזה נעשה על הצד הטוב ביותר. קולו של Udo נשאר אותו דבר כמו בשירים הקודמים, אבל הריפים המהירים והנקיים והסולו המקצועני שמנוגן בטון לא גבוה הופכים את השיר לבולט בשונותו אבל לא במובן הרע של המילה. Stone Hard חוזר ל-Hard Rock ומחזיר את אווירת ה"אנחנו בדרך לביצוע משימה, נא לא להפריע" שמלווה גם את שיר הנושא של האלבום. אחרי Breaking Down The Borders ולפני Way Of Life הנחמדים(הסולו בסוף Way Of Life מומלץ בחום) מגיעה עוד בלדה, Cry Soldier Cry. אני לא יודע למי השיר מוקדש, אבל בכל מקרה שלא יהיה, הוא מרגש מאוד ומדבר על אובדן חברים-חיילים בקרב, פשוט מקסים לאורך כל הדרך.
השיר המסיים, Mad For Crazy, מחזיר את Udo לימיו ב-Accept שם היה עושה Speed Metal בתערובת עם Power Metal, וזה בערך מה שניתן למצוא פה.
ניר חביב
