2006-01-10
סצנת המטאל-קור והאמו האמריקאית נמצאת בתחרות מתמדת עם הסצנה המקבילה בגרמניה, וללהקות הכבדות בתחום, כמו Caliban לדוגמא, מצטרפים גם Days In Grief, שנשמעים, אולי באופן לא מפתיע, דומים מאד ל Caliban, אולי בכיוון קצת יותר רך.
הלהקה הגרמנית הצעירה הוציאה אלבום שהוא מתוחכם ומלודי, שמרוויח הרבה מהסאונד החלק של אולפני Woodhouse הידועים, והפקה טובה של Siggi Bemm הוותיק, שמצליח לגרום לאלבום להישמע ברור וחד, מבלי להיגרר לאגרסיות שנוטים אליהם מפיקים כמו Andy Sneap.
מבחינה מוזיקלית הם עושים מטאל-קור אמו-קור מלודי וטוב, עם המעברים הברורים בין שירה צרחנית לנקייה, וגם ריפים שעוברים בין כבדים יותר לכאלו המבוססים על גיטרה נקייה המשולבת יפה בתוך הקונטקסט הכללי.
ציון נוסף מגיע לבסיסט, שבשירים כמו Political Correctness נותן כמה מהלכים נבונים שמעלים את השיר בכמה דרגות, וגם בשיר שאחרי, In Secrecy, שהוא בהחלט אחד הרגעים המורכבים יותר באלבום, על גבול הפרוג, ועוזר להראות שללהקה יש גם צד אחר מזה שהיא מפגינה ברוב האלבום.
הלהקה גם לא פוחדת מריפים כבדים יותר, ולא חסרים רגעי מטאל-קור רצחניים, הם לא משתלטים על האווירה הם בהחלט נותנים איזו בעיטה של אנרגיה ברגעים שבהם זה דרוש.
לצערי ללהקה יש בעיה, הם תמיד ישוו ללהקות כמו Caliban, כאלו שכבר ידועות ומבססות יותר בסצנה, אבל האמת היא שמדובר באלבום בוגר ובנוי היטב, וללהקה לא חסר חומר, כפי שמעידה העובדה שבאלבום 13 שירים המלאים בריפים ורעיונות. למי שמעוניין לשמוע להקת אמו טובה באלבום מוצלח מאד, מומלץ לא לפספס.
אלון מיאסניקוב
