2005-12-26
ניגשתי לאלבום החדש של Soulfly עם הרבה אופטימיות. אחרי הרבה זמן שלא כתבתי חשבתי לעצמי, "למה לא לחזור לכושר עם אלבום של להקה מוכרת". אחרי הכול כולנו זוכרים ל-Max Cavalera חסד נעורים ב-Sepultura וגם ב-Soulfly הוא עשה דברים יפים. צדקתי, Soulfly מציגים אלבום מהנה עם הרבה תוספות מפתיעות. האלבום נעשה בצל המוות של Dimebag Darrell Abbott ושל Moses, הנכד של Max, ולכן בשירים יש כאן התמודדות עם זעם, אך גם רגעים שקטים. Cavalera סייר בארצות הברית, צרפת, טורקיה, רוסיה וסרביה כדי לספוג מהאווירה שם, והוא הביא איתו לאלבום מזכרות משם.
האלבום החמישי של הלהקה, Dark Ages, מתחיל עם אינטרו שקט שלקראת סופו מגביר את הקצב ומתחבר לשיר המלא הראשון, Babylon, שיר מאוד אנרגטי ומקפיץ שמכניס את המאזין היטב לאלבום. השיר הבא אחריו, I And I, יותר אגרסיבי אבל באיזושהי נקודה עובר למשהו שקט יותר, וכשהרעש חוזר זה לכמה שניות בלבד והשיר נקטע באכזריות – מאוד לא מובן. השירים הבאים, Carved Again ו-Arise Again מציגים את Max הישן והטוב, קול כבד וזועם, שמלווה במקצב ת'ראשי ובכמה ריפים מעניינים ושאר תוספות(כמו כלי ההקשה ב-Arise Again). הקטע הבא נקרא Molotov והוא קטע על טהרת הת'ראש בלבד, ובילי מילאנו מלהקת Stormtroopers Of Death שעושה פה הופעת אורח שר אותו ברוסית(מתחילה בספירה ברוסית ואחר כך קוראת ברוסית "כסאח, מלחמה") כמחווה לרגשות שהתפרצו שם לאחר נפילת הקומוניזם.
השיר הבא, Frontlines, מסתיים בסולו אקוסטי מקסים על רקע צלילי מסוק ומתחבר היטב לשיר Innerspirit בו Max נותן קולות כבדים וגראוליים כמו שהוא יודע. חברי Coyote הסרבית שרים בקול רגוע בשיר, וזה משתלב היטב בנגינה של Marc Rizzo הגיטריסט ו-Joe Nunez המתופף. גם כאן יש שילוב של כלי הקשה, וסולו אקוסטי רגוע שמסיים את השיר. השיר הבא, Corrosion Creeps, הוא שיר תוקפני-ת'ראשי המלווה בצלילי עוגב המשתלבים היטב בריפים הכבדים והמהירים. Riotstarter אחריו מתחיל בכלי הקשה ברזילאיים וקריאות שבטיות, אחרי דקה וחצי השיר נעצר ומתחיל ריף צורמני אותו Max מלווה בקול זועק עם תוספות ברקע של כלי הקשה ועוד אלמנטים מזרח תיכוניים, שיר מיוחד וניסיוני ללא ספק. השיר הבא, Bleak, מתחיל אותו דבר כמו לא מעט שירים באלבום, אבל באמצע שלו הלהקה עוברת לריפים מטורפים וכשרוניים של Marc Rizzo ולתיפוף לא פחות בולט של Joe Nunez, ויש בו הקלטות של אנשים עובדים בבניין, צלילים מקוריים מהעבודות שנעשות במקדש הגאיה סופיה באיסטנבול, וזה עוד ניסיון מוצלח של הלהקה. אחרי קטע מעבר אגרסיבי מתחיל Fuel The Hate באיזכור תאריך, השישה עשר ביולי 1945, וכנראה קרה משהו בתאריך הזה שהכעיס את Max כי זה עוד שיר אגרסיבי בו Max שר שלא איכפת לו אם יחיה או ימות, ולא משנה אם יש שואה(שהסתיימה באותה שנה) או התאבדות. בשיר יש מעבר יפה ממקצב מהיר למקצב יותר איטי, Max עובר גם מאנגלית לספרדית ולעוד שפה שלא זיהיתי, ושוב השיר מסתיים בריף יותר רגוע. בשיר הבא, Staystrong, מתארח Richie, הבן של Max, והוא גורם לאבא להתגאות. שניהם מוחים בפני אלוהים על כך שהוא לקח את Moses, ומציעים את עצמם במקום, אך מקבלים תשובה שהם צריכים להמשיך בדרכם ולהישאר חזקים. גם כאן יש הקלטות מקוריות, הפעם אלו צלילים של רעם וגשם.
השיר המסיים ממשיך את מסורת הלהקה להכניס שירים על שמה לאלבומיה, וכצפוי הוא נקרא Soulfly V. השיר, קטע אינסטרומנטלי הממשיך את הקטע האינסטרומנטלי הנרחב מהשיר הקודם, נעשה בצרפת בהשגחתו של אומן מקומי שנקרא Stephan ועם ההפקה של Max והמיקס של Terry Date(שעשה את העבודה בכל האלבום, ובעבר עבד גם עם White Zombie), ותפקידו לטהר את האווירה, ובאמת יש בו תחושה של השקט שבא אחרי הסערה, אפילו אם הוא מאגד בתוכו ארבעה קטעים שונים.
ניר חביב
