2005-12-19
מלבד ירושלים, איטליה הייתה מרכז הכובד של מסעות הצלב ההיסטוריים, ובמרכזה הבירה רומא והכנסיה הנוצרית שבה מרכזה, והאפיפיור, שני הגורמים שבעצם היו המנוע שמאחרי מסעות הצלב. כל זה הופך את העובדה שלהקה איטלקית עושה אלבום קונספט על מסעות הצלב לדבר הגיוני למדי.
Adramelch נחשבים ללהקה מיתולוגית בקרב אוהבי ההבי והפאוור מטאל, הלהקה, שהוקמה ב 1987 הוציאה רק אלבום שאחד שנחשב לשם דבר בקרב אוהבי הסגנון, ועת, שמונה עשרה שנה אחרי, מוציאה סוף סוף אלבום נוסף, שכל שנייה בו מעידה על השקעה עצומה.
מבחינת הסגנון ניתן לתאר אותם כמטאל מלודי עם השפעות כבדות של הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי, או בקיצור, ה NWOBHM, אותו סגנון שיצרו להקות כמו Iron Maiden ו Saxon, כשהדמיון ל Maiden ברור מכמה דברים, אם זה בריפים ההרמונים של הגיטרות, אם בשירה הגבוהה והנוסקת של Vittorio Ballerio ואם בנגינת הבס המעולה שמזכירה מאד את זו של Steve Harris.
מכיוון שהאלבום הוא אלבום קונספט ניכרת השקעה עצומה במילים, עם חשיבות לפרטים היסטוריים כמו שמות ותאריכים, גם דבר שניתן למצוא בהרבה מהמילים של Maiden, אבל עם כל זה השירה עדיין מצליחה למצוא לה עוגנים מלודים כך שהמילים המורכבות לא נשמעות לא קשורות.
שני השירים הראשונים נותנים את הטון, מטאל מסורתי מלודי, עם קצת כבדות של פאוור והרבה Hooks מלודים טובים, אבל אלו שנים השירים שבאים אחרי שמדגימים למה הלהקה הזאת נחשבת לכזה שם דבר, השיר Beloved Jerusalem מכיל מעברים מגיטרות נקיות לריפים מטאלים דוהרים, הוא מכיל כל כך הרבה נקודות זכות שקשה למצוא בו אפילו רגע אחד משעמם.
אין ספק שהאלבום נכנס לרשימת האלבומים האהובים עלי של השנה, ואני יכול רק לקוות שהלהקה תמשיך, כי טוב שהם חזרו.
אלון מיאסניקוב
