2005-11-06
Zero Hour הם להקת פרוגרסיב מטאל אמריקאית שבבסיסה האחים Tipton, אחד גיטריסט והשני בסיסט, משנת 93' הם מוציאים אלבומים העוסקים בפרוג מטאל כבדי למדי, והאלבום החדש של ההרכב הוא לא יוצא דופן.
יתרון אחד חשוב שיש לאלבום על קודמיו הוא גיוסו של הסולן Fred Marshall, סולן מעולה עם קול מגוון, לרוב נמצא במתחם האמצעי של האוקטאבות, אבל יכול גם בהחלט לעלות לגבהים מרשימים, וכבר החל מהשיר הפותח There For Me הוא משרת את הלהקה מצויין.
ההפקה של האלבום היא עבה ובשרנית ובמיוחד, עם סאונד תופים שהולם באוזן בחוזקה, בהתחלה הייתה בטוח שמדובר בהפקה של Neil Kernon הידוע שהפיק אלבומים ל Nevermore בין השאר, כי הסאונד החל מהקטע הראשון נשמע דומה מאד לזה שהיה ל Nevermore באלבומם השני, זה בצירוף לגיטרות החורשות בכבדות וקולו של Marshall פשוט מחייב השוואה עם Nevermore בשיר הראשון, רק כשהלהקה בורחת פתאום באמצע לאיזה קטע פרוג מיוחד ברור כי הם קרובים יותר לפרוג מאשר לפאוור/ט'ראש של Nevermore.
השיר השני, Destiny To Follow הוא כבר שיר ארוך ומורכב שמכיל לא מעט שינויי מקצבים, ונפתח בעבודת תופים מרשימה של Mike Guy, הוא, בשילוב עם היכולת הטכנית של האחים Tipton מצליח ליצור שיר שנשמע מורכב ומנוגן היטב, אבל לא מורכב מידי, מה עוד שהמחסור בקלידים בהחלט מבדיל ביניהם לפרוג הממוצע ועשיר הקלידים, הלהקה יוצרת את המורכבות שלה בזה שהם פשוט עושים הרבה שבירות סגנון וריפים שבורחים לכל מיני מקומות, הם לא מפגינים יותר מידי נגינה מהירה או יוצאת דופן, הם פשוט מגוונים.
Brain Surgery הוא קטע כבד מאד, עם שירה שונה של Marshell, הוא עולה בטונים וכאלה שלאו דווקא נעמו לי באוזן, זה והעובדה שמידי פעם הלהקה נכנסת לאיזה קטע שקט וכמעט אמביינטי באמצע שירים הם הדברים היחידים שהפריעו לי באלבום.
יש גם קטע אינסטרומנטאלי מתבקש, Somnecrophobia, שבו ההרכב שוב מפגין יכולת נגינה מרשימה, גם אם לא אופיינית להרכב פרוג.
בקיצור, זה אלבום שהוא כבד מספיק גם בשביל כאלה שבדרך כלל לא אוהבים פרוג, והוא עלול להישמע מוזר לאנשי הפרוג הכבדים אוהבי הקלידים, אבל אני דווקא נהינתי מרובו, הלהקה עוסקת בלעשות מוזיקה טובה רוב הזמן, ולא מנסה להרשים, וזה משהו שאני מעריך.
אלון מיאסניקוב
