2005-08-03
לרוב רוק יש עבר מפואר כסולן בעולם המטאל, החל מפרויקט M.A.R.S אי שם בשנת 86', ועד שיתוף הפעולה שלו עם Warrior ובעיקר עם Impellitteri, גיטריסט העל שאיתו הוציא מספר אלבומים מעולים.
לפני מספר שנים החל רוב בהוצאת אלבומי סולו, במה שהיה עד היום שיתוף פעולה פורה עם Roy Z., הידוע בעיקר כמפיק וגיטריסט בלהקת הסולו של Bruce Dickinson,
באלבום הנוכחי שלו נוצר קשר הגיוני מאד עם גיטריסט בשם Carl Johan Grimmark, הגיוני בעיקר בגלל האמונה הנוצרית החזקה של רוק, שהייתה בולטת גם בשיתוף הפעולה שלו עם Impelliterry, וזאת מכיוון ש Grimmark הוא גיטריסט העבר של להקת הפאוור Narnia, עוד להקה שנודעה בקשר הנוצרי ההדוק שלה, והוא תמיד הסתמן כמוביל של הקו הנוצרי.
מבחינת הלירקיה, אם כך, מובן למה יש לצפות, החל משם האלבום ועד שירים כמו Calling Angels ו Lion Of Judah, וכאן, אני חייב לציין, מסתמן רוק כסמן הקיצוני יותר של עולם המטאל הנוצרי, בשעה ש Impellittery יצר לאחרונה אלבום שבו נדחקו הסממנים הנוצרים למינימום והוא התרכז בצד המטאלי של הדברים, נראה כי לרוק חשוב מידי להביא לקדמת הבמה את הצד הנוצרי, מה שגורם למעין אפקט מראה ללהקת בלאק מטאל, כלומר, במקום שטניזים מוקצן, באה אמונה נוצרית מוקצנת שנראה כאילו היא נדבקת לכל סממן בדיסק, וזה בהחלט יכול להפריע.
מבחינה מוזיקלית דווקא מדובר בשיפור לעומת אלבומיו הקודמים, השילוב עם Grimmark ועם מתופף אדיר כמו Andreas Johansson, גם יוצא Narnia, מוביל לאלבום פאוור מטאל כבד במיוחד, עם כמה ריפים שנשמעים כמו מאלבום Thrash, וזה בעיקר קולו של רוק ושילוב של קלידים שמחזיר את האלבום למחוזות מלודים וקליטים יותר.
אין פה שירים חלשים מידי, ויש כמה ממש חזקים, דוגמת Holy Hell עצמו ו Slayer Of Souls הפותח, כשנגינתו הווירטואוזית של Grimmark תורמת הרבה לרמה הכללית של האלבום, יש גם בלדה מיותרת, כמו בכל אלבום פאוור אירופאי, אבל אני מעדיף להתעלם ממנה.
בסה"כ, זה לא אלבום מופת, אבל הוא כן מטאל מקצועי מאד, עם קול מעולה של רוב רוק, אין בו שירים אדירים, אבל כן טובים, ומי שלא מתעצבן מכל הנצרות המוגזמת, יכול פשוט ליהנות מהאלבום כמו שהוא.
אלון מיאסניקוב
