2005-07-18
Kamelot הם אולי אחת הלהקות שהתקדמו עם השנים כמו שמעט מאד להקות עשו.
בעשר שנות קיומם הם הוציאו כבר 7 אלבומי אולפן, והשינוי שעברו מאז Eternity, אלבומם הראשון, לבין The Black Halo הוא כזה, שמעט מאד אנשים היו יכולים לשמוע את שני האלבומים ולומר שמדובר באותה להקה.
הלהקה החלה דרכה בסגנון לא ממש מובן, משהו שדומה יותר ל Crimson Glory המוקדמים, עם סאונד של Jim Morris מפלורידה, מה שנתן להם סאונד של Iced Earth מוקדמים, ובראשם עמד סולן לא מוצלח שהיה רק עוד אחד מהגורמים שעשו את הלהקה ללא מוצלחת.
השינוי התחיל כשהוא הוחלף ע"י Roy Khan, סולן להקת Conception לשעבר, שהפך את תקליטם הראשון איתו, Siege Perilous לחוויה שונה.
אבל השינוי הגדול התחיל עם האלבום The Fourth Legacy, האלבום שהפך את הלהקה לדבר הבא ב power metal העולמי, החל מסאונד מלוטש בקפידה של Sasha Paeth, איש Heavens Gate שעשה את Rhapsody לכוכבים, ועד שינוי סגנון, למשהו הרבה יותר בסיסי ומלודי ממה שעשתה הלהקה עד אז.
השינוי עבד, הלהקה החלה למכור אלבומים כמו לחמניות חמות, ושמם הפך להיות הדבר החם ביותר בעולם ה power metal האירופאי, העטיפה הצבעונית והעשירה של האלבום בטח לא הזיקה.
מאז הלהקה רק התקדמה, Karma שבא אחרי ביסס את מעמדם וקבע אותם בעשירון העליון של עולם המטאל, עם מכירות מצוינות, וסגנון שנשמע יותר ויותר ייחודי, עם שילוב של יסודות פרוגרסיבים, וכאן, אלבומם החדש, בא השילוב בין פרוגרסיב ל power לשיאים חדשים, כמו גם שילוב תזמורת סימפונית, מה שהתחיל באלבומם הקודם, Epica.
טוב, מבחינת האלבום עצמו? יש בו הכל, החל משיר פתיחה מטאלי עצבני, שבו מתארחים Shagrath סולן Dimmu Borgir, וקלידן Stradovarious Jens Johansson, ועד The Haunting, שיר המנוני שבו מתארחת Simone Simons סולנית להקת Epica.
השיר השני, When The Lights Are Down הוא אחד החזקים של הלהקה, תחכום פרוגרסיב משולב במהירות ודאבל בס של power, פזמון מלודי מעולה ועל גבי הכול, הופעה ווקאלית של Khan שבהחלט מדגימה למה הוא אחד הסולנים החזקים ביותר בעולם המטאל כיום.
בין השירים ישנם קטעי ביניים שמעבירים את המסר, למי שלא הבין, שמדובר באלבום קונספט המבוסס באופן חלקי על Faustus של Johann Wolfgang Goethe, אותה יצירה שעליה התבסס גם אלבומם הקודם, Epica, אבל גם למי שמתעקש להתעלם מהתוכן, המוזיקה והכוח של השירים מספיק.
אחד השירים, Memento Mori, מפגין במהלך תשע הדקות שלו את ההתקדמות העצומה של הלהקה, זהו השיר הארוך ביותר שלהם, והוא מפגין את המעבר שלהם לכיוון מתוחכם בהרבה מזה של האלבומים האחרונים שלהם, יתכן וזה לא ימצא חן בעיני חלק מהמאזינים, אבל לי, לאחר כמה וכמה שמיעות, מובן כי זהו אלבומם הטוב ביותר, ואחד הטובים שיצאו מז'אנר המטאל המלודי בשנים האחרונות.
אלון מיאסניקוב
