2005-07-13
לא ממש מוזר שלא שמענו על All Shall Parish לפני כן, לא כי הם לא להקה טובה, אלא כי אלבום הבכורה שלהם יצא עד היום רק ביפן, ורק לאחרונה שוחרר מחדש עי חברת הענק Nuclear Blast ומצא דרכו לשאר העולם.
וטוב שכך, מדובר באלבום שרובו Death ברוטאלי עם קצה מלודי, מעיין המשך ישיר לכמה מלהקות ה Bay Area הקלאסיות, עם דמיון בלתי מבוטל ל Malevolent Creation ו Cannibal corpse, רק עם קצת יותר מלודיה בריפים.
כמה אלבומים מוצלחים יצאו בז'אנר בשנים האחרונות, Bloodbath הוציאו אלבום מעולה, ו Six Feet Under ממשיכים להוציא אלבומים טובים, ו All Shall Perish מהווים עוד חוליה חזקה.
החל מהשיר הפותח, Deconstruction ברור כי ללהקה כשרון שלא מתבזבז לריק, מעבר בין ריפים מלודים מהירים יותר לכאלו איטיים וברוטלים יותר, עד כדי sludge ברגעים מסוימים, ואפילו כאלו שנשמעים כאילו נלקחו מאלבום של Slayer, דוגמת הריף באמצע השיר Never Ending War.
קולו של הסולן נע בין growl נמוך, דמוי Chris Barnes, לכזה גבוה יותר, עם קצה Metal-core,
יסוד שנמצא גם במילים של הלהקה, שברובן לא אופייניות ללהקת Death, אלא עוסקת בנושאים כמו מערכות יחסים עגומות, דבר שאופייני יותר ל Metal core.
הסאונד הוא old-school במיטבו, נקי וברור אבל לא מלוטש מידי, נשמע כאילו נלקח מתחילת שנות התשעים, והוא מתאים מאד לאווירה הכללית של האלבום.
לא מדובר פה במשהו מהפכני, אלא באלבום ברוטאלי, דכאוני, אבל עשוי במקצועיות רבה, עם הרבה ריפים טובים, ושירה מעניינת, שוב, לא משהו שיעשה מהפכה בעולם המטאל, אבל בהחלט אלבום טוב למי שהתגעגע לאלבום אגרסיבי וטוב בלי יותר מידי שטיקים.
אלון מיאסניקוב
