2005-07-09
זהו אלבומם השני של Devildriver, ולמרות שגם אלבום הבכורה שלהם היה אלבום לא רע, מדובר בשמים וארץ מבחינת הבגרות והאיכויות המוזיקליות של האלבומים.
בקיצור נמרץ, הלהקה הנפיקה את אחד האלבומים האגרסיביים והטובים ביותר ששמעתי השנה.
הלהקה מנגנת שילוב של Pantera עם ריפים בסגנון In Flames, וכאן הבסיס של המוזיקה שלה, בריפים, עבודת הגיטרות היא לא פחות ממדהימה, הרגע שבו קטע הפתיחה של End Of The Line הופך מגיטרה clean ל distortion רצחני היא פשוט מבריקה, יש רצף של איזה שנים שלושה ריפים מעולים, וכבר ברור שהלהקה עשתה משהו חכם כאן.
Driving Down The Darkness ממשיך את הקו, אבל גם נותן משהו שונה, כאן יש איזה יסוד Black Sabbath, נגינה קצת יותר מורכבת, ופזמון חצי מלודי, שוב, הריפים הם שסוחבים את השיר, וזה נעשה מעולה.
Hold Back The Day, הסינגל הראשון מהאלבום, הוא מעין גרסא מופשטת ל Arch Enemy, עם פזמון קליט ומלודי, ו chorus עצבני, שיר מעולה לסינגל ראשון, גם אם הוא לדעתי אחד השירים שמשעממים אחרי כמה זמן.
אחד הדברים המפתיעים הוא השירה של Dez Farfara, גראול חצי death, חצי metal core, שנמצע איפה שהוא בין השניים, די מפתיע מבחור שלפני כמה שנים נהגתי לשנוא כששר ב Coal Chamber הארורים.
ההפקה של Colin Richardson היא גם לא אופיינית לו, למרות שהסאונד חד ומלוטש כרגיל, יש בו איזה יסוד טבעי יותר, הוא לא נקי כמו האלבומים של Machine Head שהוא הפיק, למשל, יש לאלבום סאונד יותר חי, שדווקא מבדיל אותו מהפקות Andy Sneap סופר חלקות, וזה עובד טוב.
בסה"כ, הלהקה לא מממציאה את הגלגל, אבל הם יצרו אחלה אלבום, מלא בשירים טובים, וכמו שאמרתי, זה אחד החזקים של השנה בינתיים.
אלון מיאסניקוב
