2005-06-24
סצינת המטאל הישראלית ממשיכה להנפיק מרגליות בלתי צפויות, לאחר שנה מוצלחת במיוחד למטאל הישראלי שכללה בין השאר את הוצאת האלבום המעולה של Betzefer, יוצא עוד דיסק, הוצאה צנועה בהרבה, ועם הרבה פחות רעש מלווה, אבל מבחינת התוכן, מדובר פה בהפתעה לא קטנה.
Asgaut הם חבורה צעירה יחסית של מוזיקאים שיוצרת שילוב מעניין ומלנכולי של Doom, Death ו Progressive, משהו כמו Opeth, שהם פחות או יותר הלהקה היחידה שלהם הם דומים.
למרות שהם עדיין לא יושבים כמו Opeth, אחת מהלהקות המצליחות יותר בז'אנר, הם כן מצליחים ליצור אלבום קודר, רחב יריעה, ומפתיע בבגרותו.
האלבום נפתח ב Glance Around Departure שכבר נותן לנו את הטעם הכללי של האלבום, Passage אקוסטי, שירה נקיה של אלירן, סולן הלהקה, שעושה עבודה מעולה באופן כללי כסולן, כשהוא עובר לגראול בהמשכו של השיר, העובדה כי מדובר באחד הגראולים היותר חזקים במדינה היא די ברורה, קול עמוק ועוצמתי שסוחב יפה את הטקסט.
הבס באלבום הוא עוד נקודת זכות, נגינה פעילה מאד, עם עליות טון רבות, שהזכירו לי את Maiden בכמה קטעים, והשילוב עם הקטעים האקוסטיים עובד טוב מאד.
Village הוא ככל הנראה אחד משירי המטאל הארוכים שנכתבו בארץ, למעלה מ 11 דקות, ויש בו יותר שינויי סגנונות ומקצבים מכמה שירים שונים של להקות אחרות, וכן הלהקה שולפת כמה תותחים כבדים בדמות נגינת החליל של בחור בשם יואב, בקטע אקוסטי שנשמע כמו משהו מאלבום של Genesis משנות השבעים, ואפילו את קובי פרחי, סולן Orphaned Land באחד הבתים האחרונים, לא קל לעקוב אחר השיר, אבל אחרי כמה שמיעות ההיגיון שבו נראה יותר ברור, מה שכן, אני מרחם עליהם כשיצטרכו לבצע אותו בהופעה...
Miles Of Rain הוא קטע אקוסטי יפה, שבו קולו של אלירן שוב נותן את הטון, והוא מצליח לשאת את המשקל יפה.
Between The Secrets חוזר לנוסחה של אקוסטי לדיסטורשנים, ובונה אווירה מלנכולית מוצלחת,
אחד הדברים שהגיטריסטים עושים, הוא שימוש לא מועט באפקטים ובסאונדים שונים לגיטרות, דבר שנותן הרבה צבע למוזיקה, ובקטעים הכבדים, יש שוב איזו נימת Maiden בריפים, משולבת בקטעים מעולם ה Doom, דבר די ייחודי הגורם ללהקה להישמע שונה כמעט מכל דבר שאני מכיר.
לסיכום, לזכות הלהקה עומד אלבום בוגר מאד, מצויין טכנית, עם הרבה רגש, לא לכל זמן ביום, זה לא חומר לאיזה שיר הד-בנגינג בערב תקליטנות, אבל הופעה שלהם אמורה להיות דבר מרתק, וביום חורף או בשעות החשיכה הם יושבים בול, ולא נראה לי דמיוני לצפות להם עתיד מזהיר.
אלון מיאסניקוב
