2005-06-16
אחרי ציפייה מורטת עצבים לאלבום החדש של להקת הפרוג שיותר מפעם הוזכרה כלהקת ההמשך של פינק פלויד, סוף סוף אנחנו מקבלים את היצירה החדשה של אחד המוזיקאים המוכשרים של זמננו, סטיבן ווילסון.
מהרגע שהודיעו שהלהקה עובדת על אלבום חדש כבר החלו לעלות שמועות, חששות, ציפיות שאפפו את המעריצים.
במשך כמעט חצי שנה פיזרה הלהקה רמזים שונים ומשונים, כמו ההצהרה של ווילסון שהדיסק הוא בעצם פסקול לתסריט שהוא כתב עם חבר שלו, בין אם זה קליפים קצרים שמכילים קטעים מהדיסק, בין אם זה רמזים לקונספט שלו באתר הבית של האלבום בכתובת:
www.deadwing.com, ופתאום כחודשים לפני יציאת הדיסק, יצא לרדיו אמריקאי השיר shallow, שזעזע רבים מן המעריצים שלא מצאו הקשר בין הסגנון ששמעו בשיר לבין הלהקה שהכירו זמן רב כל כך. אך במהרה גם יצא סינגל שני, lazarus, שכבר החזיר את כולם לאוויריות הקסומה שווילסון יודע ליצור טוב כל כך. מאותו רגע נשארה רק הציפייה לצאת האלבום.
באלבום משתתפים מיקל אקרפלד של להקת הפרוג מטאל אופת', שאיתם ווילסון כבר בעבר, והפתעה מעניינת ביותר שהיא אדריאן בלו, של קינג קרימזון.
מיקל שתורם את קולו בשירים Deadwing, Lazarus,Arriving somewhere but not here וסולו גיטרה בשיר Arriving somewhere but not here.
בלו, תורם סולו גיטרה בשירים Deadwing ו Halo.
הדיסק נפתח בשיר Deadwing, יצירה אפית של כמעט עשר דקות, מאוד רוקית עם השפעות מטאל, ופזמון שאותו שר מיקל אך לא מוותר על הרגעים האוויריים שמסמלים את פורקיופיין טרי.
זהו ללא ספק אחד האלבומים שמכילים כמעט כל סוג הכר של הלהקה, לטוב ולרע, לדוגמא, לי אישית halo מזכיר לי קצת את Slave called shiver מאלבומם הלא פחות מגאוני Stupid dream.
בשמיעות ראשונות, הייתה לי תחושה שזהו דיסק בינוני לחלוטין עם רגעים טובים, אבל מצד שני לא יכולתי להפסיק לשמוע אותו, ולאט לאט הדיסק הוכיח כל רגע ורגע שהוקלט עליו, וזה מה שנהדר בדיסק הזה, ככל שאתה שומע אותו יותר, גם הקטעים שבהתחלה לא ישבו במאה אחוז מוכיחים את גאונותם ברגע שאתה פתאום שומע את הצליל שלא קלטת בהתחלה, או את הכלי שבהתחלה לא בלט כל כך, הכול פתאום מתיישב מושלם.
קטעים בולטים במיוחד, Open car, ריף קצת מטאלי שעובר לפיזמון מלודי ביותר עם הרמוניות קוליות יפיפיות, Mellotron scratch, שופע אלמנטים של פורקיופיין טרי ונגמר בקטע ווקאלי יפיפה גם כן. Glass arm shattering הוא אחד הרגעים האווירתיים ביותר באלבום ומתאים בהחלט כדי לסגור אותו. Start of something beautiful גם כן מלא רגש, מלא אווירה ולא כדאי לפספס. Halo הוא אחד השירים שיידבקו לכם לך לראש לזמן ממושך, כמו כן Lazarus השיר הקליט ביותר באלבום לדעתי וגם כן אחד היפים לדעתי ושיר הנושא, Deadwing שהוא שיר פתיחה מצויין לדיסק, אנרגטי, סוחף, ומלא הפתעות.
אפשר לשים לב שהמלצתי פה כמעט על כל השירים, בכל אחד מהם יש את הנקודה שלו שבגללה אי אפשר לוותר עליו, אבל בכל זאת, האלבום הזה הוא לא פסגת היצירה של הלהקה, ואינו משתווה לאלבומים קודמים כמו , The sky move sideways, Signify,stupid dream, Lightbulb sun וכדומה. ועדיין יש תחושה קצת שהלהקה מתנתקת מעט מהמורשת שהיא הגיעה ממנה וצועדת קצת לכיוונים שונים, אני אישית, סומך על ווילסון שהוא יודע מה הוא עושה ושימשיך להפתיע אותנו כמו שעשה עד עכשיו עם כל אלבום של הלהקה, כי בסך הכל, גם האלבום הזה שכמו הקודמים, לא נשמע כמו שום דבר שפורקיופיין עשו בעבר.
רועי פוברצ'יק
