2005-01-18
אי אפשר באמת להישאר אדישים שכשמספרים לך שa perfect circle מוציאים דיסק חדש, האמתי שהתגובה היחידה שיכולה להיות זאת ציפייה, ואם אתה מרגיש צורך להתבטא במילים אפשר לפלוט איזה "יש!" או אולי "סוף סוף" למי שחווה ציפייה ממושכת.
ואז מגיעה הבשורה, דיסק מלא בקאוורים, ומכאן יש עשרות אם לא מאות תגובות שונות שיכולות לעלות על פני השטח, ביניהם זה "מה הקשר" או "נשמע מעניין" ועוד ועוד, האמתי שהתגובה שלי היתה קצת תמיהה, של "מה הולך איתם?", אחרי הכל, זה לא מה שציפיתי מהלהקה שהוציאה את יצירות המופת mar de noms, ואחריה את היצירה הנהדרת אבל נופלת מהראשונה the thirteen step.
מיינארד החליט להגדיר את הדיסק הזה, כאוסף של שירים על מלחמה, שלום, אהבה, ורדיפת בצע, הוא בחר שירים משלוש עשורים של מחאה, הם מציגים חומר מקורי למול גרסאות כיסוי שנויות במחלוקת שאתה לא יכול שלא לתת להם לפחות ניסיון אחד בסטריאו.
הדיסק נפתח בגרסא אפלה של השיר annihilation של להקת הפאנק האגדית crucifix , מכאן מבינים שזה לא בדיוק שרהל'ה שרון מבצעת להיטים מכל מיני תקופות.
בין הלהיטים שעברו פה לידה מחדש ניתן למצוא את Imagine של ג'ון לנון, what’s going on של מארווין גיי, שמקבל פה גרסא חשוכה ומרטיטה לבבות, when the levee breaks שיתפרסם בעיקר בזכות הביצוע של זפלין אבל במקור שייך לMemphis Minnie’s blues stomper, people are people של דפש מוד, fiddle and drum של ג'וני מיטשל, ויש עוד.
בינתיים מה יש לנו?, להקה שמוכיחה את עצמה כמיוחדת ומעולה כל פעם מחדש, ואוסף שירים שהוכיח את עצמו לאורך ההיסטוריה כמוצלח מאוד, מה עכשיו? שופכים הכל קערה מערבבים טוב טוב עד שמקבלים תרכובת הומוגנית, וזה בדיוק מה perfect circle עשו ובצורה מוצלחת.
כל השירים פה מאבדים כמעט כל קשר לגרסת המקור, לרמה שהשוואה לגרסא המקורית נעשית אך ורק על ידי הליריקה שלא נשמעת פחות משמעותית מפיו של מיינארד, השירים פה מקבלים גוון בעיקר אפל יותר, עצוב יותר, ומדי פעם עצבני יותר.
A perfect circle עשו מה שהמון להקות ואמנים שונים לפניהם לא הצליחו לעשות, הם ניתקו עצמם כמעט לגמרי (אם לא לגמרי) מגרסאות המקור, החליטו להסתכן בביקורת הקוטלת שלרוב באה עם כל התעסקות עם קלאסיקות עבר בסדר גודל כזה, והחליטו לעשות הכל בדרך שלהם, וברגע שאתה להקה מעולה, זה אמור להגיד משהו טוב, ובהחלט זה מה שזה אומר.
הם מצליחים להמציא את עצמם בגוון חדש בזה שהם לוקחים שירים בעלי אופי שונה מהשירים העצמאים שלהם, והם מצליחים להמציא מחדש את השירים שהם לקחו, הם מנשלים אותם מכל זהות קודמת שהיתה להם ומלבישים עליהם את הזהות החדשה, ההבדל ביניהם לבין השירים הרגילים של a perfect circle מתבטא בעיקר במילים.
ככה שאין ברירה חוץ מליצור, דיסק מוצלח במיוחד, מלא אווירה, חידושים, ורגעים מרגשים חדשים שנובעים מזיכרון השירים המקוריים ומהביצועים האינטימיים והנוגעים ללב של מיינארד.
דיסק מומלץ לכל חובב רוק אלטרנטיבי וקלאסי כאחד, מראה לנו שההיסטוריה יכלה להראות שונה!.
רועי פוברצ'יק
