2005-01-13
להקת אסראי, היא להקה שקיימת עוד מסוף שנות השמונים, ועדיין זה רק הדיסק השני שלהם, אסראי היא להקת מטאל עם השפעות גוטיות עם זמרת בשם מרגריאט, אז מה בעצם מונע מהם להישמע כמו אפיקה או נייטוויש? הרבה.
דבר ראשון שחשוב לציין, אסראי זאת להקה שלקחה לעצמה את הזמן, בכדי לעבוד על הסאונד שלהם, על הייחוד שלהם ולהשלים באופן סופי את רשימת חברי הקבוצה, כבר ברשימה הזאת אנחנו שמים לב לשוני משאר הלהקות.
רוב להקות המטאל שיש בהן זמרת , הן לרוב להקות שכל הנגנים הם בנים, חוץ מהזמרת , פה, ההרכב הוא קצת שונה, פה יש שלושה בנות שמאכלסות את תפקיד התופים, שירה, וקלידים, ושני בנים שמאכלסים את מחלקת הגיטרות (באס וחשמלית).
עוד דבר שמייחד אותם מלהקות כמו נייטויש, אפיקה, ואפטר פוראבר, הוא העובדה שהם לא מנסים להבליט את הקול הנשי לגוון של אופרה, הזמרת, מרגריאט, שרה בחופשיות בסגנון שמזכיר הרבה יותר את לקונה קויל
(lacuna coil)
ואת אבנסנס.
האלבום נפתח בשירה חלשה וקלידים, נותן תחושה אפילה מסתורית, ותוך רגע נכנסת גם הגיטרה, הרבה תחושה של שני עולמות נפגשים, עולם אגרסיבי, דומיננטי ומשתלט יחד עם הקלידים שנותנים את האפלה שמסתתרת מתחת להכל.
אין באלבום ריפים שתופסים חזק מדי וגם אין סימני וירטואוזיות של חברי הלהקה, לרוב יש שימוש בפאוור קורדס ומעט ריפים מטאליים מן השורה, לא משהו מסובך טכנית.
יש לציין אבל שהזמרת עושה עבודה יפה מאוד גם בתור זמרת ראשית וגם בקולות רקע (היא עושה את כל הקולות, ומצליחה להימנע מקלישאות ווקאליות שלמדנו להכיר טוב בלהקות מסוגה).
הלהקה מצליחה להתחמק מהמון קלישאות שלרוב יש למטאל עם נציגות נשית, והשירה הרבה יותר נגישה ומעניינת, למרות שלפעמים יש צורך לשמוע קצת יכולות ווקאליות חזקות יותר בשביל להוסיף לאווירה.
אסראי לא ממציאים מחדש את המוזיקה, מצד שני הם לא יתיימרו לעשות משהו כזה, וכך זה נשמע, להקה שנשמעת שלמה עם החומר שהיא מנגנת ועושה אותו טוב.
אפשר להרגיש את הגיבוש בלהקה, והליין אפ ה"מיוחד" שלה משפיע בהחלט על המוזיקה והאיזון בין הכלים והכל לטובה.
רועי פוברצ'יק
