2004-10-05
יש משהו בברזיל שיוצר להקות פרוגרסיב-פאוור מעולות, כ ש Angra בחוד החנית כמובן.
Eyes Of Shiva הוציאו אלבום שמוביל אותן ישירות לפסגה, אלבום שבאופן מיידי נשמע דומה מאד למה ש Angra עושים היום, כלומר פאוור-פרוגרסיב מלא בכלים ובהשפעות ברזילאיות, מכיוון שהסאונד נעשה ע"י Denis Ward, איש Pink Cream 69, שהפיק גם את ה Angra האחרון, אין ברירה אלא לעשות את ההשוואה, אין ספק שהאלבום מזכיר מאד את Rebirth של Angra, כשהבדל מסוים נשמע בשירה, שמזכירה את קולו של Andre Matos סולן Angra לשעבר, אבל הוא בעל נטיות לשירה גבוהה יותר, ולא זהה לא.
Eagle Of The Sun הוא אחד השירים הפחות מיוחדים באלבום, במובן זה שהוא פרוגרסיב נקי יחסית מכלים ברזילאים שנמצאים הרבה בשירים שאחרי, מה שכן, הרמה המקצועית של הלהקה היא מהגבוהות ביותר, הם לא נופלים מ Angra בשום שלב, כשעבודת הליד שלהם היא מהטובות ביותר בתחום, נגינה מקצועית, מהירה להדהים.
Lampiao הוא כבר שיר מייצג יותר, הלהקה משלבת כלים ברזילאים רבים בתוך המטאל המהיר שלהם, התיפוף הוא מעולה, דאבל באסים מהירים ביותר, מעברים מעולים, ובתוך הכול משולבים הכלים הברזילאים, העיבודים התזמורתיים, קלידים בנויים באופן מתוחכם, באמצע יש גם קטע שניתן לפרשו כג'אז, מבחינת הרמה של הלהקה כלהקה פרוגרסיבית, אין הרבה מתחרות לרמה המקצועית שלהם.
Pride הוא שיר חצי-בלדה, פסנתר ודיטורשן רך יחסית, כשהשירה מגיעה לגבהים מרשימים, שמידי פעם הזכירו לי את המנער של Michal Kiske.
Eyes Of Soul מתחיל בקטע ברזילאי טוב, לפני שהשיר עובר למטאל יותר אופייני, שוב, בנייה פרוגרסיבית לא פשוטה בכלל, אבל השיר הטוב ביותר לדעתי הוא Future שמדגים את כל מה שטוב בלהקה, פזמון מהיר ופשוט יחסית, שנשאר במוח, קלידים ווירטואוזים, כמעט ג'אזים, עיבודים שממלאים את השיר בנפח, כמה ריפים מטאלים מורכבים, ועבודת גיטרות מדהימה.
קטע יוצא דופן הוא Alone, בלדת מטאל שלקוחה ישירות משנות השמונים, באופן מוזר, נשמעת רעננה ונכונה במקומה, בעיקר בגלל הליין המוצלח של הפסנתר.
כל אוהבי Angra חייבים את זה לעצמם, אבל כי חובבי פרוגרסיב מטאלי ימצאו פה להקה ברמה גבוהה מאד שאי אפשר שלא ליהנות ממנה, וגם אם האלבום לא קליט באופן מיידי כמו Rebirth של Angra, הוא בהחלט ראוי למספר האזנות עד שייתפס.
אלון מיאסניקוב
