2004-09-27
את Perzonal War הכרתי עוד בימים שבהם כתבתי ל Metal Hammer Israel ז"ל, שני האלבומים הראשונים שלהם זכו לעדנה בארץ, בעיקר בגלל הדמיון שלהם ל Metallica הישנים, אם בגלל הריפים הט'ראשים המוצלחים, ואם בגלל קולו של Mathias הנושא דימון רב ל Hetfield הצעיר.
לפני שנה שנתיים קניתי את אלבומם הקודם, Different But The Same, שכבר הראה התבגרות וצמיחה רבה, אבל האלבום החדש הוא ללא ספק גולת הכותרת של הלהקה, ואחד מאלבומי המטאל המהנים ביותר ששמעתי השנה.
הלהקה שהתחילה כלהקת ט'ראש לכל דבר ממשיכה לשלב הרבה ריפים ט'ראשים, וקולו של הסולן עדיין נשמע כמו הכלאה יותר מלודית של הקולות של Hetfield ושל Peavy איש Rage, אבל הם הצליחו לטעון את המוזיקה בהרבה יותר מלודיה ורגש, השירים נשמעים טבעיים יותר, ואפשר לומר כי הלהקה מצאה את עצמה מבחינה מוזיקלית, העובדה שהם יודעים לכתוב שירי מטאל טובים ברורה ביותר, והסאונד המעולה, עבודתו של המתופף, רק מוסיפה לתחושה שמדובר פה באלבום בוגר ומהוקצע מאד.
השיר הראשון, Devil In My Neck נותן בראש עם אחד הריפים הט'ראשים הטובים באלבום, שיר שמהר מאד נכנס למקצב רצחני, כשהפזמון המלודי נותן לו עוד איזה עומק מעבר להשתייכות הט'ראשית הברורה שלו.
My Secret הוא השיר שעליו אני שם את הכסף כלהיט, אחלה שיר מלודי, קליט, שוב, תחושה קצת של Metallica, אבל המלודיה לקוחה יותר ממה שלהקות כמו Sentenced עשו בשירים הטובים ביותר שלהם, העובדה שלשיר יש גם קליפ די מושקע שמצורף לאלבום היא עוד בונוס חביב.
Divergent מכיל התחלה גדולה, הריף הראשוני מתחיל במונו, עם רעשים של תקליט, ואז נכנס במלוא הסטריאו, הבית הראשון בנוי בצורה יוצאת דופן, לא אופיינית ללהקה, ואז השיר נכנס למספר ריפים כבדים וטובים, כשהפזמון הוא אחד החזקים של הלהקה.
Into The Fire הוא השיר המהיר ביותר באלבום, ומכיל יסודות ט'ראשים כבדים, אין ספק כי הלהקה לא שכחה את הצד הכבד יותר של המטאל שלהם.
באופן כללי, מדובר באלבום מעולה, אחד הטובים שיצאו השנה, והלהקה צריכה להתחיל לתפוס מקום כאחת החשובות הפועלות בסצנה, כי כשרון יש, שירים יש, ועכשיו רק חסר מאזינים עם טעם טוב.
אלון מיאסניקוב
